איקו

פרק 121

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 121:

~ 'הקעקוע.'~

**********

ערב טוב לכולם XD
אהמממ...
היום אין לי הרבה מה לחפור,
חוץ מכמובן לומר לכם תודה על הדירוגים שעלו, וזה באמת חשוב לי. אתם יודעים.
אם הייתי יודעת שאתם קוראים את הסיפור מצפיות לא היה משנה לי אבל ככה אני יודעת שאתם באמת קוראים !
וראיתי שיש עוקבים חדשים, ושהוספתם את איקו לרשימות שלכם, אז באמת תודה לכם <3
אתם מדהימים.
יש לי שאלה באמת חשובה:
מכיוון ש..................... אני ממשיכה אחרי איקו לעוד סיפורים רציתי לשאול אתכם, הקוראים הקבועים והמקסימים שלי שכבר פה, אם אתם בעניין של סיפורי רומנטיקה רגילים בכלל?
שאדע, אני מתכננת לכם כל מיני דברים אז הייתי רוצה לקלוע לטעם שלכם :)
אשמח לתשובות!

(מהמם בסוף כן יצא חפירה. XD)
תהנו מהפרק <3

**********

איקו נאנחת תחת אור הירח, כשהיא מביטה מעלה לשמיים.

יוקאי נרדם על ברכיה, ולה נשאר עוד המון זמן עד לסיום השמירה הזאת, שבהתחשב בעובדה שיוקאי כך לצידה- לא מפריעה לה כלל.

היא מחניקה גיחוך, ואיתו חיוך עצוב כשהיא מתארת לעצמה את התגובה של אביה על העובדה שהיא ויוקאי סוף סוף יחד.

' אתה בטח תשתגע.. ותטביל את יוקאי בחומצה. ' היא חושבת לעצמה.

" הוא בהחלט ישן חזק. " היא שומעת את לחשה של יוקי, ומסובבת את ראשה.

" חשבתי שאת ישנה. " היא משיבה בלחש, ויוקי מתקדמת ומתיישבת לצידה בכבדות.

" אני ישנה כמעט כל היום כשאתם נלחמים ברשע," היא מדגישה את המילה,

"כמה אפשר כבר לישון? " היא מכופפת מעט את גופה כשהיא תופסת חתיכת דשא וממוללת אותה בין אצבעותייה.

" אני מתארת לעצמי שאת מתגעגעת. כולנו מתגעגעים. " יוקי מביטה ברצפה, באותו מבט נטול הבעה.

" היראקו?" שואלת איקו ומביטה על יוקי.

היא מחייכת אל איקו ואז משפילה את מבטה אל בטנה הגדולה, מלטפת אותה ומחייכת אליה חיוך אימהי.

" את לא חושבת שזה יהיה מוזר כשתהיי אימא? אני אישית לא אהיה מסוגלת לראות אותך עם תינוק." אומרת איקו ומחייכת אליה.

" אני רק מקווה שאצליח להתמודד. " היא מחניקה גיחוך, ואז מתרוממת על רגליה.

איקו עוקבת אחריה במבטה.

" לאן? " היא שואלת.

" אני לא רוצה להפריע לכם. " היא משיבה.

" מה? את לא מפריעה, הוא ישן. " משיבה איקו.

יוקי קורצת לה, ואז מתקדמת אל השיחים, נעלמת בהם.

איקו מרכינה את ראשה ועל פניה מצטייר חיוך קטן.

" אתה לא ישן. " היא קובעת.

" מתרגש מידי. " הוא משיב בקול ישנוני, גורם לצחוק לבעבע ממעקי ליבה.

" בגללי? " היא שואלת, מכופפת את ראשה ומניחה את שפתיה על לחיו.

" אני אוהב את הצחוק שלך. " הוא משיב, ואז פוקח את עיניו ומביט בעינייה.

גבותיה נורות מעלה, ולחייה מאדימות.

" אה! מ-מעולם לא שאלתי מ-מה פשר הקעקועים! " היא ממלמלת, מנסה לגרום לסומק בלחייה להיעלם.

" קעקעתי את הסיפור שלי אפשר לומר. " הוא מתרומם, ומתיישב לצידה.

" סיפור? " שואלת איקו.

" הסיפור, על כל הרע והטוב בו. כולל אותך. במהלך השלוש שנים האלו, חרטתי בגופי כל פיסת זכרון טוב שלא רציתי לשכוח. "

איקו מותחת את ראשה, ויוקאי מתכופף כשהוא מרים את חולצתו מעלה. הקעקוע נחשף אליה בפעם הראשונה.

היא מרימה את ידה, מהססת מעט, ואז מרימה את קצוות הגופייה שלו כשכל הקעקוע נחשף יחד עם גבו המרשים.

" קווים ופיתולים כמו רוח, של הטוב והרע בחיי. והלהבה באמצע זו את. "

"א-אני?" איקו שואלת.

"האור שבכל האפלה שלי." היא שומעת את הרצינות בקולו.

" בחיים לא ראיתי את הלהבה. ידעתי שיש לך קעקועים אבל.. לא ידעתי על הלהבה. "

" הסתרתי אותו ממך כי פחדתי שתכעסי. " הוא מחייך.

איקו מרימה את עינייה בלי שיוקאי מבחין בכך, בהיסוס, מבט מלא ורציני על פניה כשהיא מתקרבת אל גבו.

היא מטביעה נשיקה על הקעקוע שלו, והיא מרגישה את גופו רועד תחת מגעה ושומעת נשיפה עמוקה.

" אתה מושלם. עם כל החלקים השבורים, החלקים המאוחים, כולך מושלם. אני מקבלת את השדים שרודפים אותך, את הרצון שלך להילחם ואוהבת כל חלק וחלק בך. תמיד אהבתי. אני לא יודעת מה מפריע לך, אבל אני מבטיחה שלא משנה מה אנחנו נפתור את זה. יחד. " היא לוחשת אל גבו.

היא יודעת שהוא סובל, משהו מציק לו. אבל היא לא רוצה ללחוץ אם הוא לא רוצה לומר לה.

היא יכולה רק לעמוד לצידו, להחזיק את היד שלו, לעזור לו ולהיות חזקה בשבילו, לתמוך בו ולעזור לו.

שניהם לא מדברים, אבל כל כך הרבה חומות קורסות לאחר המשפט הזה.

יוקאי עוצם את עיניו ומוריד את הגופיה, הוא מסתובב חזרה לאיקו ולופת את ידייה בידיו.

" תודה על הכל. " הוא לוחש לשפתיה לפני שהוא מצמיד את שלו לשלה.

הוא אומר את המילים שהיא רוצה לשמוע כעת, וזה מספיק לה.

~