איקו

פרק 95

" . The cooler he is , the hotter she gets "

פרק 95 :

~ ' להבין גם אותו. ' ~

* * * * * * * * * *

שלום שלום שלום! ערב טוב! 

אני יודעת שלקח לי זמן, אבל עבדתי כל היום אז קצת היה לי בעיה להעלות את הפרק חח אבל עכשיו הגעתי הביתה, והינה אני מעלה (:
אני מרגישה שנטשתי את איקו ל ג מ ר י, אבל נגמרו החגים-משמע נגמר לחץ בעבודה-משמע איקו פול טיים. וזה הולך להיות שווה את זה.
ולחלק הפחות מגניב, אני ממש מקווה שהירידות בדירוגים זה בגלל שלאנשים לא היה זמן וכו, ושעכשיו שאחזור להשקיע זה יעלה. אני מגיל 13 כותבת את הסיפור ואני ממש לא רוצה לפרוש כי ממש מגיע לסיפור הזה את הסוף שלו. אני מקווה שתמשיכו לתמוך בי, ולמי שכבר כן תומך-אין לי מילים! אתם לא מבינים בכלל כמה התגובות שלכם גורמות לי להמשיך! 
מקווה שאמשיך לראות אתכם כאן, יש למה לחכות. אוהבי הרומנטיקה-אני יודעת שנמאס ומתיש אבל זה מה שבונה את זה. וכשזה מגיע- זה הכי טוב שיש. אתם תפוצו ביותר-מבטיחה! תודה על הכל! אוהבת אתכם המון המון! מחכה לשאלות ולפאנארטים!
מקווה שעבר עליכם חג מעולה!
ועכשיו לפרק ^^

  * * * * * * * * * * 

    " הינה הכפר. " נשמע קולו של דאיסאקי מקדימה.

" הגענו! " ריוג'י צועק ומותח את ידיו מעלה.

" סוף סוף... " יוקי נאנחת בהקלה.

" אוכללללללללללללל !!!" לפתע הם שומעים צעקה ובמהירות משב רוח חזק עוקף את כולם.

" איקו תחזרי לכאן! " קולה הברור של נוריקו נשמע, ויוקאי מסובב את ראשו כדי לעקוב אחריה, שמיד פותחת בריצה אחרי איקו.

" בחיי, היא עושה רק צרות! " ריוג'י מתחיל להתקדם אחריהן בהליכה מהירה.

" תיזהרו! זאת נראית ירידה נמוכה! " יוקי צועקת לעברם, אבל נראה שאיקו ונוריקו כבר יותר מידי רחוקות כדי לשמוע.

היא נאנחת ומנידה בראשה בייאוש, ואז מרגישה את נוכחותו של יוקאי לצידה.

" שנמשיך אחריהם? " הוא שואל, והיא פוקחת את עיניה.

" אתה היית אמור לרוץ אחריה! " היא משיבה בזעם ודוחפת אותו בידה.

יוקאי לא אומר דבר, רק עוקב במבטו אחרי יוקי ודאיסאקי שמתחילים לרדת גם הם בירידה התלולה, ואז מתחיל להתקדם אחריהם.

" אוקיי, עכשיו כשאנחנו כאן עלינו למצוא מקום לישון בו כמה שיותר מהר. " איקו פוקדת כשהם מתגודדים יחד בקצה הירידה התלולה הסמוכה לכניסת הכפר.

" אני אלך." קופצת נוריקו במקומה.

" את בטוחה?" שואלת איקו.

" אני אצטרף אליה." מוסיף דיאסאקי.

" ב-בסדר. אנחנו נחכה כאן. " איקו משיבה, למרות שהיא לא כל כך בטוחה שהיא רוצה לשלוח אותם לבדם.

דאיסאקי ונוריקו נכנסים אל הכפר, ומותירים את השאר מחוצה לו.

איקו מביטה ביוקאי, שמעביר את משקלו מרגל אל רגל בזמן שהוא וריוג'י מפטפטים על דבר שהיא לא ממש מצליחה לשמוע.

" אוי כמה שא אוהבת אותו. את לא יכולה להסתיר את זה מפני. " יוקי קובעת כשהיא עומדת לצידה של איקו.

למזלה של איקו, היא לא דיברה בקול גבוהה מידי.

" כן. אני כן. אני תמיד אהבתי ותמיד יאהב, גם אם הוא לא יישאר כאן אני עדיין יאהב אותו. " איקו ממשיכה להתבונן בו, ומצמצת את עינייה בייאוש.

יוקי מסובבת את מבטה ההמום אל איקו, ששיערה הקצר עכשיו מתנפנף ברוח הקיץ החמימה, ועיניה בוהקות מאור השמש.

" אה.. סוף סוף היא מודה בזה. " יוקי לוחשת לעצמה כשהיא מותחת את לחייה בחיוך.

לפתע דאיסאקי ונוריקו מגיחים מכניסת הכפר, לרגע נראה שנעלמו בין הצריפים הצפופים והיחסית מודרניים, אבל חזרו במהירות.

" אין פוסטרים, אנחנו יכולים להיכנס. " מבשר דאיסאקי כשהוא מגיע אל יוקאי וריוג'י.

נוריקו מתקדמת ישר לכיוונה של איקו,

" קרה משהו? " היא שואלת. ישר מזהה את מבטה העגום.

" לא. שום דבר. " איקו מלבישה על עצמה במהירות חיוך מזוייף. זה לא הזמן שלה להתעסק בדברים כאלה, עם כמה שזה כואב.

" מצאנו שלט דרושים עובדים באכסניה קרובה, כדאי שנתקדם לשם. אולי נוכל למצוא שמה מקום לישון בהתחשב בעובדה שאין לנו כסף. " מוסיפה נוריקו, שעל פניה ברור שיש מבט חושד, והטון מוסיף.

איקו מהנהנת, ומתחילה להקדם כשכולם אחריה.

כעבור רגעים ספורים ושקטים של הליכה, נוריקו נעצרת ומסמנת עם ראשה לכיוון האכסנייה.

איקו מסובבת את מבטה, ואז מעקמת את ראשה כשהיא מגרדת בו בזריזות.

" המקום הזה מוכר לי..." היא ממלמלת כשהיא מתקדמת אל הדלת, היא מניהח את ידייה על דלת העץ המחוספסת ודוחפת אותה קדימה.

הדלת נפתחת, ומולה בדיוק עוברת בחורה שמחזיקה בידה מגש עמוס כוסות בירה מלאות, ואז מפנה אליה את מבטה החד.