" אתה החלום שלי. הפכת אותי למי שאני, התחזקתי בזכותך.
ולחבק אותך בזרועותיי טבעי לי יותר מהלומות ליבי.
בבקשה תישאר איתי לנצח. "
איך תגיב כשכל חייך ישתנו ביום אחד,
כשהאדם שמצאת את עצמך הכי שונא פתאום הופך לאהבת חייך?
איך תבין כמה מסובך הוא, אם אתה ל...
שלום לכולם! איינלי יותר מידי איך לפתוח אתזה, אבל עכשיו אני מסתכלת במכלול על הפרקים של איקו ולא נשארו הרבה לסיפור עצמו. כמו שאמרתי יש נובלה, ואחכ אני ממשיכה לסיפורים חדשים שלא יהיו אנימה. קשה לי עם הסגירת מעגל הזאת T_T ממש קשה T_T אבל אני פשוט אשמח אם תהיו כאן עד הסוף, יש למה לחכות! תודה על התגובות שלכם! באמת תודה! אני יודעת שזאת תקופת לימודים קשה ושלא כולם יכולים תמיד להגיב, אבל אני יודעת שתחזרו ^^ אני מחכה לתגובות של כל הקוראים הקבועים (: אני מקווה שבאמת גם יחזרו XD ועכשיו, לפרק
תהנו :>
**********
המדורה מתפצחת תחת ענפי העץ, בזמן שנוריקו ויוקי מחליפות מבטים בין איקו ליוקאי הרחוקים אחד מהשניה.
שמי הלילה השחורים לא תורמים לאווירה הקודרת ביניהם, והחבורה משתדלת להתעלם מהכעס ביניהם.
" באמת?! " יוקי לוחשת בכעס, ונוריקו מניחה את ידה על פיה של יוקי.
" אין מה לעשות יוקי, תני להם ללמוד אחד את השניה ולפתור את הבעיות ביניהם. " נוריקו לוחשת לה.
" חזרתי! " ריוג'י יוצא מבין השיחים, חוזר מעמדת השמירה הקרובה לנחל שמצאו.
איקו מתרוממת, מנקה את מכנסיה, ושואפת עמוק.
נוריקו עוקבת אחריה במבטה כשהיא נעלמת בין השיחים.
איקו עוקבת עם עינייה אחרי מי הנחל הזורמים. כל שהיא יכולה לשמוע זה אותם, ואת הצרצרים מסביב.
עברה שעה מאז התחילה המשמרת שלה, והיא מוצאת את עצמה נאנחת יותר פעמים ממה שהיא זוכרת את עצמה נאנחת מאז שהכירה את מי שאמור להיות עכשיו זה שמתחנן לסליחתה.
" חתיכת מעצבן. " איקו יורה לאוויר בכעס.
היא מחפשת בעינייה, ואז מוצאת מקל עץ קצר ומתחילה לצייר את מה שאמור להיות פניו של יוקאי, ומעוותת את אפה כשהיא מבחינה בצורה המוזרה שיצאה לה.
" זה החלק בו אתה מתוודה על אהבתך, אומר שאתה מצטער, ומבקש ממני להתחתן. אבל זה לא כל כך קל איתך. " קצוות פיה של איקו מתעקלות מעלה, והיא מחייכת לציור.
" איקו? אני מצטער! " איקו מנסה לחקות את הקול של יוקאי.
" זה בסדר יוקאי, ידעתי שתיפול לרגליי בסופו של דבר. " איקו אומרת בקולה שלה.
" הו איקו, לא יכולתי לחיות בלעדייך עד עכשיו! " איקו שוב מחקה את יוקאי בזמן שהיא מתבוננת בציור.
" מה את עושה? " היא מרימה את ראשה למשמע הקול שלא הצליחה לחקות.
המקל עף מידה, והיא מתרוממת במהירות כשהיא מביטה ביוקאי.
" יויויויויויויוקאי?! זה לא אני עשיתי! " איקו מתרחקת כמה שיותר רחוק ממנו כשכל פניה אדומות והיא מתנשפת כאילו גנבה משהו יקר.
" מה זה?" יוקאי שואל ומשפיל מבטו אל הציור.
" האעעעעעע!? זה?! כלום! " איקו צורחת וקופצת על הציור, מוחקת אותו, ואז מרימה את מבטה ליוקאי.
" מה אתה עושה כאן? המשמרת שלך עוד שעתיים, אתה צריך לישון." היא משנה את הטון שלה, נזכרת שהיא אמורה עדיין לכעוס עליו.
" באתי להשלים. " הוא משיב.
איקו מרימה את מבטה אליו. עיניה נוצצות באור הירח, והיא מחכה לשמוע מה עוד יש לו לומר.
" איקו, גם אם לא תצעקי שום דבר מאיזה צוק מטופש, אני אשאר לצידך. את לא צריכה הבטחות כדי לדעת שזה יקרה. א-אוקיי? " יוקאי משיב, ומרגיש איך החזה שלו מתכווץ למשמע כל מילה.
איקו ממשיכה להתבונן בו, והבעת פניה הכעוסה משתנה לרכה.
" אני לא רוצה שתעשי כל דבר בעצמך. אני רוצה להיות זה שעושה למענך, הגיע הזמן שתתחילי לסמוך עלי יותר. " יוקאי מתחיל לצעוד לכיוונה של איקו באיטיות.
בכל צעד, ליבה פועם יותר.
היא מתבוננת בו, ביופי ובביטחון שהוא מקרין כשהוא נעמד מולה ומצמצם ביניהם את הפער.
" בסדר? " הוא שואל כשהוא תופס בקצה סנטרה עם אצבעותיו הקרירות בעדינות, ועוטף את מותניה עם ידו השניה.
איקו מסיתה את עינייה במבוכה, ולחייה מאדימות.
" את סולחת לי? " הוא שואל, ומניח את מצחו על מצחה.
היא עוצמת את עינייה. מנסה להתעלם מהריח שלו שהיא אוהבת כל כך שמציף אותה.
הנשימות שלהן מתערבבות שוב, והיא מתחילה להיות דרוכה ולחוצה יותר.
היא מרגישה את נשימתו החמה על שפתייה, ואז מרגישה את קצוות הטעם כשהוא מבריש את שפתיו על שפתיה.
" רגע!" היא מטיחה את ידיה בחזה הרחב שלו, והודפת אותו ממנה.
" מ-מה? " יוקאי שואל מופתע,
" מעולם לא ביקשת ממני בפירוש להיות חברה שלך! " איקו מתבוננת בו בכעס. כל הרוך שבמבטה נעלם כלא היה.
יוקאי מעקם את צווארו בהבעה מבולבלת.
" אני לא חשבתי שאני צריך. "
איקו ממשיכה להתבונן בו, ואז נושפת את האוויר המועט בריאותייה.
" יוקאי, תצא איתי בבקשה! " איקו תופסת בחולצתו של יוקאי, ומתבוננת בעיניו, מחפשת את מבטו.
" את לא מפסיקה להפתיע אותי.. " יוקאי נושף ועוטף את ידייה הקטנות והחמות בידיו הגדולות והקרות.
"הא?" לחייה של איקו מאדימות לנוכח התחושה שמציפה אותה, למרות שידיו של יוקאי קרירות לגמרי.
" אני בשמחה אסכים להצעה שלך." הוא לוחש כשהוא מחייך אל תוך כפות ידייה.
עינייה של איקו נפערות בהלם.
המחשבה שחולפת במוחה גורמת לליבה להתמוגג.
" אהמ! עכשיו כשאני חברה שלך אל תתנהג אלי בצורה כזאת כאילו אני איזה מטרד! " מתעצבנת איקו.
יוקאי מרים את מבטו אליה.
" אוקיי חברה שלי. " משיב יוקאי בחיוך רך, גורם לליבה של איקו להיאלם לרגע.
" וגם! אני חברה שלך מהצד שלי. לא מהצד שלך. אתה עדיין צריך לשאול אותי. "
" רק מהצד שלך?.. אז.. איקו.. האם תהיי בת זוגתי הרישמית? " שואל יוקאי ומביט עליה באדישות האופיינית שלו.
איקו עוצמת את עינייה ומהנהנת בחיוב כשהיא מסמיקה.
לפתע היא מרגישה שיוקאי תופס בה, והיא מרימה את ראשה.
" יוקאי..? " עינייה נפערות, והוא מקרב את פניו בעדינות אליה.
' הוא.. כל כך יפה. ' איקו חושבת לעצמה כשהיא ממשיכה להביט בו בהלם.
עיניו של יוקאי נפגשות בעינייה ואז היא מסיתה אותן מהר במבוכה.
יוקאי מביט על איקו שעינייה נוצצות ושיערה החלק מסתיר את לחייה האדומות, ואת שפתי הפרי שהוא כל כך אוהב.
הוא מרים את אצבעותיו אל פניה, מסית באצבעו קבוצת שיער מפניה בליטוף עדין.
הוא מתכופף קצת יותר קרוב לפניה, עד שכבר כמעט ולא נשאר ביניהם מרחק.
" איקו." הוא לוחש את שמה ואיקו מסובבת את מבטה אליו. מרגישה את ליבה מתכווץ.
שפתיה נמחצות תחת שפתיו והתחושה המוכרות של הזרועות החזקות שכורכות סביב מותניה מציפה את ליבה.
כל טיפת לחץ שהייתה בגופה מתאיידת, והיא מרגישה את החשמל הזורם בעורקיה.
נדמה לה כי כל העולם נעצר, ורק הוא והיא קיימים בו.
היא מרגישה את ליבה פועם , והסומק שמציף את לחייה רק גובר.
היא מרימה את ידייה ונאחזת בגבו, מקמטת את חולצתו.
שפתיו של יוקאי מתרחקות משפתיה, והיא מרגישה ריקנות בלתי מוסברת לרגע.
" השפתיים שלך יותר מבריקות ממה שהן היו. מה, יש לי אודם?" שואל יוקאי, ומניח את אגודלו על שפתיה המבריקות, מנגב אותן מעט.
איקו ההמומה, מביטה עליו עם פה מעט פעור ועיניים נוצצות.
" הלב שלי.. פועם ממש חזק עכשיו יוקאי. אני בקושי יכולה לשמוע אותך. " היא מודה בהשפלת מבט.
" אז אני אתמקד בדברים אחרים, ואחכה. " יוקאי מתקרב אליה מעט, ומלקק את שפתה התחתונה.
