פרק 4- קזינו

14.8K 710 121
                                    

[ יום אחרי, יום שני ]

יום העבודה שלי בבית יתומים הסתיים. כמו בכל סיום יום עבודה חבריי הולכים לאכול צהריים אבל הפעם לא רציתי להצטרף אליהם. יש לאבא שלי שלושים ושתיים שעות להחזיר את הכסף ובינתיים אין לי ולו אפילו חצי מהחוב.

וינס קלט שאני הרבה במחשבות ובעוד שכולם יוצאים לפנינו מהבניין הוא נשאר איתי מאחור. "הכל בסדר איתך היום אווה?" הוא שאל אותי בשקט והסתכל עליי. הוא גבוה ממני בלפחות עשרים סנטימטר. אני מטר שישים ושבע. תמיד כשהוא קרוב אליי אני קולטת את הצלקת שבגבה השמאלית שלו. וינס הוא הכי גדול מאיתנו. הוא בן עשרים ושש והוא הצטרף לפני שנתיים לבית יתומים.

אף אחד מאיתנו לא יודע הרבה על העבר שלו. האמת, לא יודעים כלום על העבר שלו. מה שכן, אנחנו יודעים שהוא לא בקשר עם המשפחה שלו כבר שנים ושהוא חי לבד. אף אחד מאיתנו לא יודע בדיוק למה כי הוא לא דיבר על זה כמעט.

וינס הוא טיפוס סגור ואנחנו יודעים שגם אם ננסה להוציא ממנו משהו לא נצליח. מה שכן אנחנו יודעים מבלי אפילו לשאול אותו זה שהוא עבר הרבה...

"אני בסדר." מלמלתי. "סתם קמתי בלי מצב רוח... יש ימים כאלה." אילצתי גיחוך.

"אם משהו עובר עלייך את יכולה לספר לי. אני כמו ספר סגור." מה אתה אומר... חייכתי והסתכלתי עליו. הוא חייך וחשף מעט את שיניו.

"תודה." אמרתי לו. "אבל באמת שאני בסדר..."

הוא נשם עמוק והנהן. הוא החליט שגם הוא לא יבוא לצהריים איתם היום ובמקום זה ייסע לבית שלו. אמרנו להתראות לחברים שלנו לפני שכל אחד נכנס לרכב שלו. נסעתי הביתה מלאה במחשבות ותוכניות שאולי אבצע כדי להחזיר את החוב. מה שכן, אני מתכוונת לנסות לשכנע את בק שוב לוותר לאבא שלי.

אני זוכרת את הכתובת של הקזינו שלו ורשמתי אותה גם בטלפון. אני כל כך עצבנית. למה ליאם היה חייב לקחת אותו דווקא לשם?! אם כבר חושבים על ליאם... הרבה זמן לא דיברתי עם אחי הגדול בן העשרים ושבע.

ליאם לא נשוי אבל יש לו חברה ואני לא יודעת אם הוא מתכוון בכלל להציע לה נישואים. אני לא חושבת שהוא יציע לה ולכן אני לא מבינה למה לעזאזל הוא מבזבז לשניהם את הזמן. ליאם ואני דומים. גם לו יש שיער חום ועיניים ירוקות אבל יותר כהות משלי. הוא עובד על עצמו הרבה בחדר כושר והגוף שלו פשוט מושלם לדעתי.

הוא גר במרחק של שעה או שעה וחצי נסיעה מאיתנו, תלוי בתנועה. הוא לא בא לבקר הרבה כי הוא עסוק בעבודה שלו. הוא מוכר מכוניות. אחי מסודר מבחינת כסף אבל אני לא רואה אותי ואת אבא הולכים לבקש ממנו שבעים אלף דולר. ליאם עבד קשה מאוד בשביל להגיע לאן שהוא הגיע.

הוא הציע לי לעבוד איתו אבל סירבתי כי אין שום קשר ביני לבין מכירות והשכר שאני מקבלת מהבית יתומים הוא מספיק בשבילי. מספיק מאוד להתחשב בעובדה שאני עדיין גרה עם ההורים שלי. החניתי את הרכב שלי בחנייה הפרטית. הבית ריק. אני לא רואה את המכוניות של ההורים שלי, כנראה הם עדיין בעבודה.

CASINOWhere stories live. Discover now