CASINO

פרק 25- דום

[ יום אחרי, יום ראשון ]

כשהגעתי אל בית היתומים דבי, האחראית רצתה לדבר עם כולנו. השעה שבע וחצי בבוקר והיינו אמורים כבר ללכת לילדים אבל היא אמרה לנו לחכות. ישבנו באיזושהי כיתה מאחר וכל הכיתות ריקות כי הם לא לומדים בראשון.

וינס כנראה מאחר כי הוא עוד לא הגיע. כולנו הסתכלנו על דבי. קלואי לא ישבה קרוב אליי, היא אפילו לא הסתכלה עליי. לא זכרתי כל כך מה קרה איתה אבל הבנתי מבק שאני והיא רבנו. לא יצא לי לדבר איתה כל השבת ואני אבוא לדבר איתה היום. היא יושבת ליד דייגו וונסה בזמן שאני יושבת ליד בראיין.

"ביום רביעי הייתה לי שיחה די מצערת עם וינס." היא אמרה. "אני לא יודעת אם הוא דיבר איתכם אבל וינס התפטר והעדפתי לספר לכם את זה היום."

כולנו פערנו עיניים והסתכלנו אחד על השני. אף אחד לא ידע על זה. "למה?" שאלנו כולנו יחד.

"הוא אמר לי שהציעו לו עבודה והוא לא היה יכול לסרב לה. חבל לי שהוא עזב, הילדים אהבו אותו. קלואי, מאחר ואת ווינס באותה קבוצת גילאים היום יהיו לך גם את הבנים ואני אהיה איתך כדי לבשר להם שוינס לא חוזר." דבי אמרה וקלואי הנהנה ונשמה עמוק.

שתקתי ופשוט בהיתי בדבי. חושבת על וינס ועל העובדה שעשה שטות ענקית ואולי את הטעות הגדולה הנוספת בחייו. הוא אמר לי בעצמו שבית היתומים החזיק אותו, למה לעזאזל הוא חוזר לדרך הקודמת שלו? מה הוא חושב שהוא עושה?

הדלת נפתחה.

"ואו! איך שכחתי!" דבי אמרה. "למזלנו הצלחתי למצוא עובד חדש. קוראים לו דום, תכירו." (Dum)

קלואי ישר הסתכלה עליי ואני עליה. אחר כך הסתכלנו על דום, שהסתכל על דבי ואז עליי וחייך. "דום, אלה בראיין, אווה, דייגו, קלואי וונסה."

"נעים להכיר אתכם." אמר, הקול שלו השתנה ונהיה עמוק יותר. צמרמורות תקפו אותי. הרגשתי איך דמי מתחמם מרוב הכעס. הוא לא... הוא לא עובד כאן.

שערו הבלונדיני נשאר קצר ומקדימה הוא מסתיר מעט את מצחו, כנראה ככה הוא אוהב את זה. עיניו האפורות בהירות יותר ממה שזכרתי, הוא בהחלט נהיה גדול יותר מבחינת שרירים. הוא נשאר גבוה, מטר שמונים וחמש אם אני זוכרת נכון ואני בהחלט זוכרת. זיפים בלונדיים וחומים מעטרים את פניו, נותנים לו מראה גברי יותר ממה שהיה בעבר. הוא לבוש בחולצת טריקו לבנה של נייק וג'ינס משופשף שחור.

אחרי שדבי סיימה להציג אותו לנו היא התחילה לספר לנו מקרים קטנים שהיו בשבת עם כמה מהילדים. למזלי אף אחת מהבנות שלי לא עשתה בעיות ולכן לא הייתי צריכה לעשות שום שיחה איתן. כשסיימה לעדכן אותנו בדברים נוספים היא שחררה אותנו.

הלכתי אל הבנות הקטנות כשליידי דייגו בזמן שהוא הולך לבנים הקטנים, אנחנו באותה קבוצת גילאים. הוא שאל אותי אם ידעתי משהו על וינס ואני פשוט הנדתי בראשי. ידעתי כמה דברים וידעתי בדיוק למה עזב אבל לא הייתי מספרת את זה לדייגו.