פרק 6- הלוואה

14.1K 695 149
                                    

היי, קודם כל תודה שאתן קוראות ועל כל ההצבעות ♥ אני אשמח אם תגיבו יותר אני רוצה לקרוא מה דעתכן או פשוט סתם תגובות על כל מיני פסקאות ולא תגובות כמו 'תמשיכייי' וכאלה... 

אוהבת אתכן♥

[ אותו לילה, שהתחלף ליום שלישי ]

וינס ואני התקדמנו בכעס אל הרכב שלי. "אני נוהג." הוא קבע וחטף מידי את מפתחות הרכב. לא התווכחתי איתו. נכנסתי למושב ליד הנהג. וינס התכוון לנעוץ את המפתח ולהתניע את הרכב אבל עצרתי אותו בכך שהנחתי את ידי על ידו. הוא הסיט מבט אליי בחדות.

"אולי כדאי שנירגע קודם לפני שנצא לכביש?" הסתכלתי לו בעיניים. שנינו עם קמט בין הגבות מהכעס גם בזמן שאנחנו מסתכלים אחד על השנייה. הוא הרים את ידו שמחזיקה במפתחות כדי לראות מה השעה בשעון היד שלו. "השעה כמעט ארבע בבוקר ויש לנו עבודה מזויינת ללכת אליה אווה!" הוא נהם. עצמתי את עיניי לכמה רגעים.

"אתה צריך להסביר לי כמה דברים!" הרמתי את קולי עליו גם.

"גם את!" הוא התגבר על קולי. "איתו שכבת נכון?! עם בק! זה מי שבילית איתו את הלילה אחרי המועדון שהלכת אליו?!"

נשמתי עמוק והנהנתי. אין טעם לשקר לו. הוא קילל ונתן מכה להגה. קראתי בשמו והוא חזר להסתכל עליי. "אל תחזרי לפה אווה ואל תדברי איתו יותר. יש לך את המספר שלו? אני מקווה מאוד שלא." הוא הביט בי במבט רצחני שהרתיע אותי קצת. הנדתי בראשי. באמת אין לי את המספר שלו. הוא הנהן, הסיט מבט וקילל שוב.

"איך אתה מכיר אותו?" שאלתי. "מה עוד היית עושה חוץ מלהמר? מה היו החיים שלך לפני בית היתומים וינס?!"

"זה לא חשוב." הוא מלמל בזעם. "את העבר שלי אני משאיר מאחור. יש סיבה שאת והשאר לא יודעים עליי כלום אווה. אני לא צופה שאת תהיי הראשונה לדעת עליי הרבה."

כיווצתי את גבותיי אפילו יותר. אם לומר את האמת זה קצת פגע בי. למה שלא אהיה הראשונה? הרי אני כבר גיליתי חלק מהעבר שלו. אולי לא הכל אבל חלק. "את רוצה לנסוע לבית קזינו אחר? החוב של אבא שלך לא יעלם מעצמו." הוא העביר נושא והסתכל עליי יותר ברוגע למרות שידעתי שהוא עדיין עצבני על מה שקרה לנו שם בפנים עם בק.

הנדתי בראשי, הרגשתי מחנק בגרון. "אני לא רוצה שתסתבך בגללי." מלמלתי.

"אני לא אסתבך בגללך!" הוא נהם. "לעזאזל אווה!"

"תפסיק לצעוק עליי!" צעקתי עליו. דמעות עלו לעיניי וכשמצמצתי הן זלגו. מבטו התרכך מיד. "היי, אל תבכי. אני מצטער. לא התכוונתי לצעוק עלייך ככה אווה. בבקשה אל תבכי." הוא הסתכל לי בעיניים בחרטה.

הנדתי בראשי. "אני לא בוכה בגלל זה." יבבתי. "יש לאבא שלי עשרים וארבע שעות. האפשרות היחידה שנשארה לי זה לבקש הלוואה מהבנק והם לא יאשרו לי אותה תוך פחות מעשרים וארבע שעות." בכיתי.

CASINOWhere stories live. Discover now