CASINO

פרק 49- פרק אחרון- יחד איתו

פרק 49 פרק אחרון.

[ יומיים אחר כך, יום שישי ]

בק עדיין לא חזר ואני השתחררתי מבית החולים אתמול בערב. וינס לא זז ממני לרגע וזה הטריף אותי. אני יודעת שהוא מפחד שאלך לחפש את בק ואחי ובגלל זה הוא לא הולך. הוא ישן אצלי אתמול ונשאר איתי כל היום וגם עכשיו.

השעה שש וחצי בערב ווינס כמעט ונרדם מול הטלוויזיה, אני כל פעם פוזלת לכיוונו ומחכה שיירדם. אני לא יודעת מה בדיוק אני הולכת לעשות כשאגיע לבלונדייל, זו לא עיר קטנה כל כך ויהיה לי קשה למצוא אותו.

ההורים שלי לא בבית, הם נסעו לאחות של אמא שלי לסוף השבוע. שניהם שאלו אם אני רוצה לבוא או אם אני רוצה שיישארו איתי אבל אני יודעת שאמא שלי התגעגעה לאחותה ועד שהיא פנויה אז היא בטח תשמח ללכת. אני לא רציתי לנסוע וגם לא רציתי שיישארו, גם ככה יש לי את וינס על הראש.

הוא נידב את עצמו להישאר איתי גם ככה. ההורים שלי נסעו לפני שעה. לקראת השעה שמונה וינס כבר היה רדום. קמתי באיטיות מהספה והתקרבתי אליו. הטלפון שלו נח על בטנו. לקחתי ממנו את הטלפון ואז ראיתי שיש סיסמא. קיללתי בשקט אבל אז נזכרתי שיש בטלפון שלו אפשרות לטביעת אצבע. אני ממש מקווה שהוא משתמש בזה.

הנחתי בעדינות את האגודל שלו על כפתור הבית ועל הניסיון הראשון הטלפון נפתח. נשמתי לרווחה והזדקפתי. נכנסתי להודעות שלו עם בק ולא ראיתי שום הודעות. מה אם וינס מוחק את ההודעות שלו? התחלתי להילחץ.

נכנסתי להודעות עם אחי... בום. ההודעות האחרונות שלהם הם מלפני שעתיים. בטח וינס לא הספיק למחוק או שהתכוון למחוק מאוחר יותר. קראתי את ההודעות במהירות ולא נראה שום זכר אליי. הוא לא סיפר לו. אני מניחה שלא רצה להרוס את מה שהם עושים במקום שהם נמצאים בו.

כי אם היה מספר לאחי הוא ובק כבר היו כאן. לפחות ככה אני חושבת.

עיניי נעצרו על משהו שאחי כתב. הוא כתב לו שהם בדרך לאיזה מייק אחד ושהם יחכו לו בשמונה וחצי ב... לא נכון... הוא כתב לו איפה! הוא נתן כתובת! צילמתי מסך במהירות ושלחתי את זה לעצמי. לא יכולתי לחכות. אני יודעת לאן הם צריכים להגיע, אני מקווה שאני לא פספסתי אותם או אפספס אותם. אפילו לא נעלתי נעליים. זרקתי את הטלפון של וינס לידו ורצתי לקחת את מפתחות הרכב, מיד אחר כך רצתי אל הדלת ובטעות, מרוב ההתרגשות טרקתי אותה חזק. אני לא יודעת אם וינס התעורר מזה או לא.

המשכתי לרוץ אל הרכב שלי והתנעתי וכל זה עשיתי בידיים רועדות. יצאתי מהחנייה ברוורס ובדיוק ראיתי את וינס יוצא ורץ אל שביל הגישה, מרים את ידיו אל ראשו וצועק, בטח את שמי. מהמראות ראיתי שרץ אל הרכב שלו ודקה או שתיים אחר כך הוא כבר היה אחריי.