פרק 7- זריז

14.7K 685 167
                                    

[ יומיים אחר כך, יום חמישי ]

הודעתי כבר אתמול שהבוקר אאחר לעבודה. אני מחכה פה בבנק כבר חצי שעה לתורי וכשתורי הגיע ישבתי מלאת ציפייה מול הבנקאי שלא השאיר אותי במתח הרבה זמן ואמר לי שאישרו לי את ההלוואה. התאפקתי כל כך לא לצעוק מרוב אושר והקלה. הייתי צריכה לחתום על הרבה טפסים וחתמתי על כולם בהתרגשות. חלק מהטפסים היו אישור של סכום מסוים שהבנק ייקח לי כל חודש מהמשכורת כדי להחזיר את ההלוואה.

הוא אמר לי שהלוואה תגיע אליי ביום שני, אצטרך לבוא לקחת אותה מהבנק. כל כך רציתי לחבק את הבן אדם הזה ולהודות לו בלי סוף. זה הראה לי שבאמת יש אנשים טובים בעולם הזה. הוא חייך אליי חיוך גדול ואני בטוחה ששלי היה אפילו יותר גדול. הודיתי לו בלי סוף לפני שיצאתי מהבנק. נכנסתי לרכב, התנעתי ורק כשיצאתי לכביש צעקתי.

צעקתי בהתרגשות, הקלה, שמחה.

אולי אשאר בחוב וייקח לי זמן להחזיר הכל אבל ההקלה הזאת מהידיעה שברגע שאביא את הכסף לבק ואעזור לאבא שלי לצאת מחוב מה שישאיר אותו ללא פגע משמחת אותי. אני אוהבת את אבא שלי וטעות אחת לא משנה בשבילי שום דבר.

נסעתי לעבודה, עבדתי בשמחה והייתי עם חיוך כל היום. כולם נהנו מחברתי היום ואני שמחה על כך. יצאתי עם כל חבריי לאכול צהריים וכשנסעתי הביתה שני ההורים שלי היו בבית. נכנסתי הביתה וראיתי את אבא יושב בחוץ ומעשן סיגריה בעוד שהוא מתעסק בטלפון שלו.

אימא הייתה במטבח, חיבקתי ונישקתי אותה לפני שהלכתי אל אבא שלי. סגרתי את דלת הזכוכית והתיישבתי לידו. "אבא הצלחתי להשיג הלוואה מהבנק. הכסף יגיע אליי ביום שני ואז החוב שלך ייעלם!"

הוא כיווץ את גבותיו. "לקחת הלוואה מהבנק בשביל להחזיר את החוב שלי?" הוא נשמע לא מרוצה.

הזדקפתי לאט והסתכלתי עליו בבלבול. "כן..." מלמלתי.

"למה עשית את זה אווה?" הוא נאנח. "זה לא הבעיה שלך."

"אבל אתה לא עושה שום דבר כדי לעזור לעצמך!" הערתי והרמתי טיפה את ידי לכיוונו לפני שהנחתי אותה חזרה על הירך שלי. הוא עצם את עיניו לכמה רגעים. "זה כי אני לא יודע מה לעשות... אני לא רוצה לקחת ממך ומליאם כסף ואני לא יכול לקחת הלוואות יותר. אין שום עבודה בעולם שהייתה יכולה תוך חודשיים להגיע לסכום של שבעים אלף... שלא נדבר על שבוע. אני עדיין לא יודע למה בן ויתר לי ונתן לי עוד שבוע... אולי יש לו דברים חשובים יותר לעשות ואני מקווה שיהיו לו עוד."

נאנחתי. בסוף לא אמרתי כלום לאבא שלי. לא רציתי שידע שנסעתי לקזינו ולכן ביקשתי מוינס להתקשר אליו מחסום, להציג את עצמו בתור אחד העובדים של בק ולספר לו שנוסף לו שבוע. "אבא, תן לי לעזור לך בזה. אני רוצה לעזור ואני לא רוצה שיפגעו בך בגלל חובות. שמעתי הרבה סיפורים על אנשים שאפילו רצחו אותם בגלל חוב והמחשבה על שיפגעו בך או יהרגו אותך, את אבא שלי מפחידה אותי אז אם יש לי אפשרות לעזור אני אפילו לא אשאל אותך ופשוט אעזור לך."

CASINOWhere stories live. Discover now