פרק 32- בילי

10.6K 642 129
                                    

[ יום אחרי, יום ראשון ]

יום העבודה הסתיים. היה די רגוע היום ואני שמחה על כך. כשחזרתי מהעובדה התקלחתי ולקחתי לי את הזמן ככה שהייתי במקלחת במשך חצי שעה וכשסיימתי ויצאתי להתלבש לבשתי שמלת פסים שחור לבן רוחביים חסרת שרוולים שמחובר אליה כובע מאחור כמו קפוצ'ון, השמלה מגיעה טיפה מעל אמצע ירכי ואפשר לומר עליה שהיא חשופה מאוד וקצרה אבל היא קיצית ויפה, אני אוהבת אותה.

נעלתי נעליי נייק גבוהות לבנות עם כשהסמל של נייק אפור ואספתי את שערי לזנב סוס גבוה ושחררתי קצוות שיער בצדדים. לא ידעתי לאן אני הולכת אבל ידעתי שאני צריכה למצוא את בק ומהר. הוא לא חזר אליי מאתמול ומה שאליוט הזה אמר, שיש לו עשרים וארבע שעות לחזור לפדרו הזה, לא יוצא לי מהראש. אני זו שתפגע וזה הדבר שפחדתי ממנו ורציתי להימנע ממנו בכך שלא אסכים לבק. אבל בסוף הסכמתי ואני צריכה להתמודד עם ההשלכות.

אכלתי מהאכול החם שאימא שלי הכינה, עוף ותפוח אדמה בתנור וכשסיימתי הודעתי לה שאני יוצאת. לקחתי איתי מפתחות של הרכב, כסף ופחית קולה כי רציתי לשתות אותה בדרך. נסעתי לבית של וינס ואחרי כמה דקות ארוכות הגעתי והחניתי את הרכב מול הבניין שלו.

כשהגעתי לדירה ודפקתי בדלת לא היה מענה. בסופו של דבר מי שפתח לי את הדלת, מי שפתחה יותר נכון הייתה המזכירה שלו, האנה, פערתי את עיניי, מזועזעת טיפה. גם הוא מזיין את המזכירה שלו? כאילו, אצל בק זה בעבר אבל וינס גם עושה את זה? היא לבושה בחולצה שלו ובטח בתחתונים. שערה פרוע והיא נראית מסופקת ומופתעת לראות אותי.

"מה את עושה כאן?" היא שאלה בחדות.

"אני צריכה את וינס." אמרתי. "תקראי לו בבקשה."

"הוא יישן." היא אמרה.

"אז תעירי אותו או שתתני לי לעשות את זה. אני אכנס." אמרתי לה והסתכלתי לה בעיניים בעצבים. "זה דחוף."

"לא נראה לי. תתקשרי ותקבעי איתו פגישה מתוקה."

"את לא בעבודה ואני לא באתי לדבר עם מנהל באתי לדבר עם חבר!" התעצבנתי עליה. "אז או שתתני לי להיכנס או שאני אכנס לבד."

היא זקפה גבה וגלגלה את עיניה, לא נותנת לי לעבור. קיללתי אותה בשקט ודחפתי את הדלת יותר קדימה. היא צווחה ואני נכנסתי פנימה, מתעלמת ממנה ומהקללות שהיא זורקת לעברי. התקדמתי לחדר של וינס וכשנכנסתי נעלתי את הדלת כדי שלא תחשוב על להיכנס.

הוא באמת ישן, הוא לבוש בבוקסר ועל גבו שריטות מציפורניים... נשפתי והתקרבתי למיטה שלו. "וינס." קראתי לו ולא נגעתי בו. קראתי לו שוב אבל לא נראה שהוא מגיב. "וינס!" הרמתי את קולי ודחפתי אותו קלות, הוא קם כאילו לא יישן בכלל וכשהוא תפס אותי חזק והפיל אותי על המיטה, עולה מעליי, אני צווחתי אם לא צרחתי בבהלה. הוא לא קלט לרגע מי אני מאחר וקם משינה וכשהבין שזו אני. הוא גנח בכעס וקם ממני, מניח את ראשו שוב על הכרית. אני מתיישבת ומסתכלת עליו, מנערת אותו טיפה מגבו החשוף.

CASINOWhere stories live. Discover now