CASINO

אפילוג

לפני שתקראו את האפילוג יש לי משהו מאוד חשוב לומר לכן.

אני אתחיל בזה שאחרי האפילוג הזה התכוונתי לקחת הפסקה מהוואטפד ולא להעלות עוד סיפורים ולא בגלל משהו מסויים כאן אלא בגלל החיים הפרטיים שלי והעובדה שכבר אין לי זמן כמו פעם לכתוב ולעקוב אחרי כל מה שקורה כאן. לפעמים יוצא שאני עונה לבנות בדילאי של יומיים שלוש ולא בכוונה. אז כן, הפסקה.

אבל

אני לא יכולה לקחת הפסקה מכאן כי אני אוהבת לכתוב, אני אוהבת אתכן ולא בקטע של להשוויץ אני יודעת שאתן אוהבות את הסיפורים שלי אחרת לא הייתן מגיעות עד לאפילוג או עוקבות אחריי, כמעט 2000 עוקבים זה לא מובן מאילו.

ואני מגיעה לעניין, העליתי סיפור חדש. פרק יעלה בו רק פעם בשבוע כי כמו שאמרתי אין לי זמן לכתוב וכשיש לי אני כותבת הרבה ובגלל זה יש לי להעלות לכן סיפור עכשיו אבל אם אעלה את הפרקים בקצב מהיר סביר להניח שהוא ייעצר ואני לא רוצה בזה. פרק ראשון כבר עלה ואתן מוזמנות לקרוא אותו.

לסיפור קוראים- institution

אתן יכולות למצוא אותו בפרופיל שלי- another4world another4world

ולבנות ששלחו לי הודעות אני מתנצלת, לא רציתי לגלות לכן מה קורה באפילוג, תוכלו לגלות בעצמכן עכשיו.

אז בלי הודעות נוספות, תהינו מהאפילוג! מקווה שתבינו אותי ושתיהנו מהסיפור החדש!!

אוהבת אתכן המון!!♥♥

אפילוג :

פקחתי את עיניי. פלאשבקים של ליל אמש החלו להופיע בראשי. עצמתי את עיניי בחוזקה וקיוויתי שכל זה היה חלום. פקחתי את עיניי שוב והתיישבתי באיטיות. אני לא בחדר שלי או בבית שלי. זה החדר של בק בדירה החדשה יחסית שלו.

כשהסתכלתי לכיוון הדלת, נשען כנגד המשקוף ראיתי אותו. ראיתי את בק. ליבי החל להלום במהירות ובחוזקה. הוא נכנס לתוך החדר. "אווה אני מצטער." אמר, קולו שלח צמרמורות לכל חלק בגופי. הרגשתי... אני לא יודעת מה אני מרגישה.

נעמדתי במהירות וכמעט נפלתי מהמהירות שבה קמתי. הוא מיהר לתפוס אותי. צבטתי אותו, תפסתי אותו חזק, מיששתי אותו, הכל. "אתה חי?" קולי יצא חלש ולא מאמין. התחלתי לרעוד.

"אני חי." אישר. הנדתי בראשי.

"אני ראיתי אותך." קולי החל לרעוד בדיוק כמוני. "ירו בך. אתה-לא- אני ראיתי." גמגמתי.

"אני חי בייבי..." הוא ליטף את שערי ואז חיבק אותי בחוזקה. "אליוט שיתף איתנו פעולה. זה היה מתוכנן שהוא יירה בי. מה שלא ידעתי זה שאת תופיעי. לא יכולנו לסגת מהתוכנית. אני מצטער."