פרק 44- השתווינו

10K 669 110
                                    

[ יומיים אחר כך, יום שלישי ]

היום התחלתי את השבוע השביעי להריון. זאת לא הבטן ההריונית שאם מישהו יעמוד מולי ישים לב אליה ויוכל להבין שאני בהריון אבל אני עצמי יכולה להרגיש משהו. זה מתווסף לשלל התופעות האחרות שאני מרגישה כרגע כמו מלאות, הצורך התכוף ללכת לשירותים, רגישות בחזה ועוד כמה תופעות אחרות... לפעמים יש לי עוד קצת בחילות ולא רק בבוקר.

לפני יומיים, ביום ראשון, אבא שלי גילה שאני ובק ביחד. לא יצא לנו לדבר מאז ולא ראיתי אותו אתמול בכלל כדי לדבר איתו מאחר והייתי עם בק כל היום וישנתי אצלו. היום בבוקר יצא לי לריב עם בק על הבוקר בגלל שבבוקר, אחרי שקמנו ובזמן ששתינו קפה הוא העלה את הנושא שאעבור לגור אצלו והשתמש בעובדה שישנתי אצלו. שנינו יצאנו מהבית שלו עצבניים ולא דיברנו מאז.

השעה אחת בצהריים ועוד שעתיים אני מסיימת לעבוד. דום הגיע לעבודה חבול ונתן תירוץ שוב שהוא אבטח איזה מקום והיה שם קטטה. אין לי מושג מה קרה לו ואני גם לא רוצה לדעת. אני לא יודעת מה קורה עם המזכירה של בק, אם הוא החזיר אותה או השאיר אותה אצל דום.

אבל מה שכן, אני חושבת שדום לא צריך לעבוד בבית היתומים. הוא לא מתאים לכאן והוא מסכן את כולנו במה שהוא עושה. מה אם אנשים רעים יכולים לבוא לכאן בגללו? אני לא יכולה לתת לזה לקרות. אני חייבת לדבר עם דבי. אדבר איתה כשהילדים יכנסו לשיעור כי עכשיו הם בהפסקה.

שיחקתי עם הבנות שלי תופסת וכשהגיע הזמן להיכנס לכיתות הן התבאסו ממש אבל אמרתי להן שאני מחכה להן. כל הבנות כבר רצו אל הכיתה ורק אחת נשארה, אפי. ילדה בלונדינית וקטנה בת ארבע עם קוקיות, מתוקה שאין דברים כאלה.

"אווה..." היא אמרה בטון מתוק ורגוע.

"כן יפיפייה?" שאלתי בחיוך והתכופפתי כדי להיות איתה באותו גובה עיניים.

"למה את לא נשארת גם בלילה?" היא שאלה ושיחקה עם חולצתה ביד אחת. את היד השנייה היא קירבה לפה והכניסה אצבע אחת כדי כאילו לכסוס את הציפורן.

חייכתי אליה וקירבתי אותה כדי לחבק אותה. "כי אחרי העבודה יש לי סידורים אחרים..."

"אני לא אוהבת את כרמן כל כך... היא לא נחמדה אליי ונחמדה לאחרות. רק את נחמדה." היא אמרה, מזכירה את שמה של העובדת ערב שמחליפה אותי ברגע שאני מסיימת את המשמרת שלי.

"למה היא לא נחמדה?? מה היא עושה לך??" שאלתי וקימטתי את מצחי.

"היא מתעלמת ממני לפעמים ומשחקת עם בנות אחרות..." היא אמרה ונראתה קצת חוששת.

"אני אדבר איתה. אל תדאגי אפי... עכשיו לכי לשיעור ואני אטפל בהכל." חייכתי אליה. היא חייכה אליי והנהנה, נותנת לי נשיקה בלחי ואז רצה אל הכיתה. נעמדתי והסתכלתי על הילדה הקטנה רצה.

CASINOWhere stories live. Discover now