סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 8- המסיבה

***

אנחנו יוצאים מהרכב אל כיוון שער הבית היקר.

"אלה" אופק קורא לעברי ומנופף בידו.

אני מתקדמת באיטיות מייסרת לעברו.

הוא מלפף את ידיו סביב גופי ונושק לקודקוד ראשי.

"אני מצטערת" אני לוחשת אל תוך בית החזה שלו, המועקה מכרסמת את ליבי פעם נוספת.

"על מה?" הוא מצחקק ומשחרר את האחיזה שלו בי כדי שיוכל להביט בעיניי.

עיניי מתמקדות בעיניו הכחולות וננעלות עליהן. אני בולעת את רוקי בכבדות ונושכת את שפתיי.

"שסיננתי את כל ההודעות שלך בחודש האחרון. התנהגתי נורא. התייחסתי לכולם כאילו הם המנימום שותפים למוות שלו" אני מנגבת את הדמעות שנוצרות מתחת לעיניי לפני שיכתימו את לחיי.

"זה בסדר" הוא חוסך במילים ומושך אותי אל חיקו. "יהיה בסדר" הוא מנסה לשכנע אותי וטופח מעט על כתפי.

"מי נהג תורן?" דניאל המאחר הסדרתי מחליט להגיע.

"אני" אני מרימה את ידי.

"וגם אני" נועה פוסעת לכיווני ומניחה את ידה על כתפי.

"אני אחזיר את גל ואופק ואת תחזירי את דניאל ואותו" היא מצביעה על שון שלא טרח להציג את עצמו.

"שון" הוא לוחץ את ידו של אופק בלווי חיוכו הצדדי וטופח על עורפו לאחר שאופק מושך אותו לחצי חיבוק.

"אז אני אלך להביא לנו שתייה" גל נכנס אל תוך הבית במהירות ומושך אחריו את שאר הבנים.

הם שוקעים לשיחה על המשחק שלא ראו ומשאירים אותי ואת נועה בחוץ.

"אז נשארנו רק את ואני" נועה מצחקקת וגוררת אותי אל כיוון קבוצת גברים מוכרים שעומדים מול הבריכה וצוחקים.

"מה קורה?" ערן שואל בחיוך ונושק ללחי שלי,מנסה לשמור על איזון כדי שכוס הוודקה לא תמצא את עצמה על הריצפה.

ניתן לראות שהוא שתוי רק מעמידתו המגושמת.

"בסדר" נועה עונה במקומי ומחזירה את תשומת הלב בחזרה אליה.

אוך, כמה שנועה אוהבת תשומת לב.

בתקופת התיכון תשומת הלב תמיד הייתה מופנת אל נועה. איך לא? נועה היא בין הנשים היותר יפות שפגשתי בחיי. שערה הבלונדיני תמיד מסודר בצורה שמחמיאה לו וכשעינייה הכחולות נפגשות עם אור השמש הן מוסיפות לעצמן גוון ירקרק שרק גורם להן להראות טוב יותר. שנאתי את העובדה שעם כל היופי שלה היא עדיין בעלת דימוי עצמי נמוך.

בזמן שערן ונועה שוקעים אל שיחה שטחית אני מוצאת את עצמי מכניסה אל גופי כמה שוטים של ערק בנסיון להתגבר על מועקה שבליבי.