***
דם יוצא ללא הרף אך הילדים שיצאו מבטני לא בוכים. אני מבינה את המצב במהרה והדמעות לא מאחרות לבוא.
"את הרגת את הילדים שלי" הקול של מאור נשמע בחלל החדר.
הבטתי בקיר החדר רואה אותו זז לכיווני, מנסה למחוץ אותי למוות. נשמותיי נעצרו וגופי הפך לכחול.
"את הרגת אותם" קולו המאשים של מאור נשמע שוב.
"הרגת את הילדים שלי" הוא צעק אך כבר לא ראיתי אותו.
הקירות נדבקו לגופי והרגשתי את טיפות הזיעה הקרה על פניי. דמעות טשטשו את ראיתי מיד.
"תסתכלי עליי שאני מדבר אלייך!". חיפשתי אותו בעזרת זוג עיניי אך בכל זאת לא מצאתי אותו.
עצמתי את עיניי בכאב מחכה למותי.
***
השעון המעורר החליט לצלצל סוף סוף ואיתו קמו לתחייה גם החיים שלי.
קמתי ממיטתי מצוברחת מתמיד לכיוון חדר האמבטיה, שוטפת את פניי ומביטה אל המראה.
מה הטעם?
לקחתי את מברשת השיניים הכחולה ומרחתי עלייה מעט משחה בחוסר טעם.
צחצחתי את שיניי באיטיות, יכולה לשמוע את תיקתוק השעון המעצבן בראשי קורא לי לסיים מהר את מלאכתי המייגעת אך אני מביטה במראה מיואשת ומתוסכלת, אדישה וכועסת.
אני עוברת עם מברשת האיפור על לחיי. מטשטשת את העובדה שבכיתי כבר שלושה חודשים ללא הפסקה.
כשאני סוגרת את מכסה הפודרה אני עוברת במהרה למסקרה. מאריכה את ריסי, עוזרת לעצמי למכור את האשליה שיהיה בסדר למרות שאני יודעת שלא יהיה, לא יכול להיות בסדר, מאור מת, הוא מת, אז למה אני מתאמצת לחיות?
אני מפזרת את שערי ומחכה בינתיים שהמחליק יתחמם.
אני מסרקת את שערי השטני- חום בעדינות, נזהרת להכאיב לעצמי היות ואני מרגישה שעוד כאב אחד שאני ארגיש, הכל יתפוצץ לי בפנים.
אני מרימה את המחליק מהכיור לכיוון שערי אך לבסוף אני מחליטה להוציא אותו מן החשמל כי אני מבינה שאין טעם.
אני חוזרת באיטיות אל חדר השינה המבולגן שהיה שלי ושל מאור ומחייכת חיוך מריר כשאני נכנסת אליו.
אני בוחרת לברוח במהירות לחדר הארונות ולהוציא משם את בגדיי. אני לובשת במהירות חולצת ההריון שקנתה לי אילה ונכנסת במהירות לגינס שחור. אני נועלת את מגפי, טופחת מעט על חולצתי במטרה להעלים את הקמטים והולכת אל המטבח, ממשיכה את השגרה המדהימה שלי באדישות.
אני מחממת את המים ונשענת בינתיים על שולחן האי.
כשאדי המים החמים סוף סוף מופיעים מעל לקומקום הכסוף אני מכבה אותו באוטומטיות ומוסיפה לספל הקפה שמר כמו החיים שלי מעט חלב קר ומערבבת.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Romance*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
