***
אני שומעת את קולו בין הערפל הכבד.
"תעזרי לי" הוא מבקש.
"בבקשה" הוא לוחש.
אני מתקדמת לעברו בבהלה.
יד מושכת אותי לאפלה וסותמת את פי.
"תעזרי לי" הוא ממשיך.
אני רוצה להסביר לו שאני לא יכולה אך אני לא מסוגלת לדבר.
הוא ממשיך בשלו.
"בואי לכאן יפה" שון מופיע.
"את מעדיפה אותו על פניי?" פתאום מאור מגיע.
אני עוצמת את עיניי בכאב ופוקחת אותן כדי לבחור במאור.
אני לא מסוגלת.
"אני אוהבת את שניכם" אני לוחשת.
מאור מטיח את ידו בפניי.
אני עוצמת את עיניי בכאב ומחליקה את גוש הדמעות במורד גרוני.
"סליחה" אני לוחשת אל האוויר.
***
אני פוקחת את עיניי אל אור בוקר מדהים.
"שמעתי שאת יוצאת עם נועה. אני אגיע מאוחר. תהני." אני קוראת את הודעתו של שון.
אני מחייכת לעצמי ומתהלכת לכיוונם של הבנים.
אני מחליפה להם את החיתול, מלבישה להם בגדים חדשים ומאכילה אותם.
אני ממהרת לכיוון דלת הבית לאחר שאני מחליפה את הפיגמה בשמלה קצרצרה.
"שיט. אני מאחרת." אני ממלמלת כשאני מביטה בשעה.
אני מכניסה את הבנים למכונית. חוגרת אותם וממשיכה בשלי.
אני מכניסה את הכתובת לוייז ומתחילה בנסיעה נעימה כשמוזיקה ישראלית מתנגנת ברקע.
כשאני מגיעה אל המקום אני מחנה את הרכב ומציאה את העגלה שנועדה לתאומים מהבגאז.
אני מכניסה אותם אל העגלה במהירות וממהרת למסעדה.
נועה מנופפת לי.
אני נכנסת אל המקום ומתיישבת מולה כשהתאומים לצידנו.
"הגעתי" אני לוחשת ומנסה להסדיר את נשימתי.
"איחרת" היא מודיעה.
אני מגלגלת את עיניי.
"את תצטרכי להתמודד" אני מודיעה לה וקוראת למלצרית.
"בוקר אור" היא מברכת.
"בוקר.." אני נזכרת באור.
"תוכלי להביא לנו שני אמריקנו עם אחד חלב דל לקטוז בצד ואחד חלב שקדים בצד?" אני מבקשת את המנה הקבועה.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Romans*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
