סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 12- לעשות את ההפרדה

***

"את בטוחה שזה בסדר?" שון נוהג בחשש אל כיוון בניין עורכי הדין המכובד שנמצא בתל אביב.

"אני יודעת לעשות את ההפרדה שון" אני ממלמלת ומניחה את ראשי על חלון הזכוכית כדי לספוג כמה מכות במהלך הנסיעה.

"אוקיי" הוא לא מתווכח ומדליק את הרדיו כך שהמתח בנינו יהיה פחות מורגש.

***

"בוקר אור" אור מאחלת לי ופותחת את דלת משרדי.

"בן רוצה לדבר איתך, הכנסתי אותו פנימה. אני מקווה שזה לא יפריע לך" היא לוחשת באוזני ומצביעה על שון.

"הכל בסדר אור, אני אטפל בזה. יום טוב" אני פורסת על פניי חיוך מזויף וסוגרת אחרי את הדלת.

"תצא לי מהמשרד בבקשה" אני פונה אל בן ומצביעה על דלת משרדי הגדולה.

"אבל עוד לא שמעת מה אני רוצה להגיד לך" הוא משיב באדישות.

"אני לא מעוניינת לשמוע מה שיש לך להגיד. תצא לי מהמשרד בבקשה לפני שאני מזמינה את האבטחה, ואם יש לך עוד טיפת כבוד בדרך החוצה תרים טלפון לנועה ותספר לה על הרגשות שלך כלפיה מבלי להשלות אותה הפעם" קולי נטוף שנאה כלפיו.

בן קם מהכיסא ומרים את ידיו ככנוע.

"יום מקסים גם לך" הוא מאחל בשעשוע לפני שיוצא ממשרדי ומפנה את הכיסא לשון.

"מה קרה פה?" שון מתיישב מולי בזמן שאני פותחת את המחשב שלי.

"הבן אדם אובססיבי" אני מסננת בגועל ואוספת במקביל כמה מהמכתבים שנשלחו אליי בפקס.

"זה מי שאני חושב שזה?" שון שואל בזעזוע.

"תלוי מי אתה חושב שזה" אני מתחכמת ומכניסה את הקוד למחשבי.

דפיקות בדלת מפריעות לריכוזי.

"תיכנסי" אני צועקת לעבר הדלת כשמבינה שזאת בטח אור. היא מתהלכת באיטיות לעברי כשבידה תיקייתו של שון.

"תודה אור" אני מודה לה לאחר שמניחה אותה על השולחן בעדינות ומחכה שתלך.

היא מחייכת ומכווצת את זוג עינייה הכחולות מפני שקרן שמש גדולה חודרת למשרדי ומסנוורת אותה.

"רמי מבקש שכשתסיימי את הפגישה הזאת תגיעי למשרדו. הוא רוצה לדבר איתך ועם ליטל על התיק הפלילי מעט."

אני מביטה בשעון הקיר הדיגיטלי. "תמסרי לו שבעוד כשעה אני חייבת להגיע לדיון בבית המשפט, לא אוכל להתעקב יותר מדי"

"זה רק לכמה דקות, תגיעי מיד לאחר שתסיימי את הפגישה עם הלקוח ותצאי משם במהירות לבית המשפט, את לא תאחרי" אור מחייכת וסוגרת את הדלת אחריה, משאירה אותי ללא ברירה.