פרק 4- בסה"כ בחור מנומס

441 19 1
                                    

***

טריקת דלת עוצרת אותי ממיון הדפים שבו שקעתי כמעט חצי יום בניסיון להרגיע את עצמי ולנתק את המחשבות ללא הצלחה.

אני מרימה את ראשי בחשש אל הבחור שיושב מולי כבר כמה שניות.

""צהריים טובים" "כן, הקדמתי את הפגישה" "אני יכול להתיישב פה?"" אני ממלמלת לעצמי בתסכול בזמן שהוא יושב על הכיסא המשרדי בנחת ומחייך את חיוכו הרחב.

אני מביטה במסך המחשב ורואה את השתקפותי על מסך המחשב המלוכלך. עיניי אדומות ונפוחות ופחד משאלה לשלומי עוטף את נפשי ולא משחרר.

"במה אפשר לעזור?" אני שואלת אותו בזמן שהוא שקוע בתמונות שתלויות על קיר משרדי החיוור.

הוא מעביר את מבטו אליי בפתאומיות וסורק את פניי.

"מה קרה לך?" השאלה שחששתי מבואה נשאלה.

אני בולעת את רוקי בכבדות.

"אתה רוצה לשתות משהו?" אני מחייכת חיוך מזויף, מנסה העביר נושא במטרה שאותו אדם ישכח על מה הוא שאל קודם לכן.

"לא תודה" הוא אומר רגוע לגמרי ומסיט את מבטו אל עבר הטלפון שלו שלא הפסיק לצלצל מהדקה שהוא נכנס בדלת משרדי.

"סליחה" הוא מתנצל ומכבה אותו.

"הכל בסדר" אני אומרת ובמקביל מנסה לרסן את עצמי ולגרום לקולי להיות קצת פחות תקיף.

"רואים עלייך" הוא מצביע על עיניי בשעשוע מגחך.

"צריך משהו ספציפי?" אני שואלת את אותו בחור בחוסר סבלנות. לאחר כמה דקות שאני מביטה בו חושב אני מחליטה להתעלם לגמרי מנוכחותו. אני בודקת הודעות חדשות שהתקבלו במייל בשעות האחרונות, בזמן שהייתי שקועה בסידור הדפים או לחליפין במחשבות על מאור.

אני נושכת את שפתיי בעצבנות כאשר אני רואה 150 הודעות חדשות שלא נקראו.

אני מסיטה את מבטי לרגע אל הכיסא שמולי כדי לראות אם הוא עדיין נמצא במשרדי.

"תגידי את מתכוונת לשאול מה אני עושה פה?" הוא שואל אותי בעצבים לאחר שאני מתעלמת ממנו כמה דקות, משתדלת לענות על כמה שיותר מיילים.

אני סוגרת את מסך מחשבי המלוכלך בעדינות ומגחכת כשאר מביטה במבטו העצבני.

"אתה זה שנכנסת למשרד שלי בפתאומיות אתה אמור להגיד לי מה נסגר לא להפך" אני עונה לו בטון מזלזל, כבר לא אכפת לי שאני עורכת דין והוא לקוח, מהרגע הראשון שהוא נכנס לכאן הוא היה גס רוח.

"אני הבן אדם שאת צריכה לייצג בבית משפט עוד כמה שבועות" הוא אומר ומוציא תיקייה עבה מתיק גבו השחור.

אני זזה אחורנית עם הכיסא שלי כדי להסתובב ולהגיע לשולחן הניירות שלי. אני סורקת במהירות את השולחן, תופסת ערמת ניירות ומניחה אותם ברכות לצד המחשב שלי.

סיוט או מציאות? / הושלםWhere stories live. Discover now