***
עברו שבועיים מאז אותו הלילה בים.
היחסים שלנו מתקדמים מהר מידי לטעמי, עברתי לגור אצלו השבוע.
אני לא יודעת אם אני רוצה בכך עדיין. מאור לא מפסיק לדבר בתוכי.
הוא מופיע בחלומות שלי. הוא קורא לעזרה, כועס על כך שהרגתי אותו ומרגיש אשם על כך שאני אוהבת מישהו אחר.
"אז איך את אחרי אתמול?" הוא שואל. אני עוצמת את עיניי ומסתובבת לכיוונו.
"אני בסדר" אני לוחשת.
הוא מקרב אותי לכיוונו ומחבק אותי כשראשי צמוד לחזה שלו. בדיוק כמו מאור.
בטן ההריון שלי מפרידה בין החזה שלי לביטנו.
הוא נושק לשערי מספר פעמים וקם מהמיטה, ממש כמו מאור.
"שון?" אני שואלת.
"יש לי לימודים היום. אני אחזור בארבע עד אז נועה אמרה שהיא תבוא לבקר." הוא מסביר ואני מתרכזת בקול המים.
אני קמה מהמיטה ונכנסת לחדר האמבטיה שבחדרנו.
"אז אתה מביא לי בייביסטר?" אני נשענת על משקוף חדר האמבטיה בשעשוע, צופה בו מצחצח את שיניו.
"כן" הוא עונה ומגכח.
הוא מעביר את המגבת על פניו ומייבש אותן.
"גם אלכס תהיה פה" הוא מתקדם לכיוון המטבח ומרתיח את המים.
"מה עם לורן?" אני שואלת בדאגה.
"היא אצל סופי" הוא מסביר.
"במיוחד בשבילנו?" אני שואלת וכורכת את ידיי סביב ביטנו.
אני מרשה לעצמי להניח את ראשי על חזהו בזמן ציר קטן.
הוא מסניף את שערי ומלטף אותו.
"במיוחד בשבילנו" הוא מאשר את דבריי לבסוף.
***
"אלכס" אני פותחת לה את דלת הבית.
אלכס.
אלכס הייתה לצידי במשך כל החודשיים האחרונים. פיזית ונפשית. כלכלית ורוחנית.
היא הלכה איתי לכל בדיקה ובדיקה בקביעות.
דאגה לתזונה שלי, לרגשות שלי והתעניינה בטיפול הפסיכולוגי שלי.
ממש לאחרונה גילינו ביחד שהילדים שבביטני אינם בן ובת אלא שני בנים, תאומים זהים.
לא יכולתי להיות יותר מאושרת. כשאני ומאור דיברנו על ילדים מאור תמיד רצה שני בנים ובת אחת.
לורן מהווה בת עבורי והילדים שבביטני ישלימו את החסר. ממש חלום שמתגשם.
"אלה" היא מחבקת אותי ומחממת את גבי בעזרת ליטוף מעגלי.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Romance*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
