***
אני פוקחת את עיניי באיטיות.
כאב חד באיזור ראשי תוקף אותי.
אני שולחת את ידי למצחי ועוצמת את עיניי.
"היא התעוררה" קול נשמע בחדר.
עיניי נפקחות פעם נוספת ופרצופה של נועה מתגלה.
"מה השעה?" אני שואלת בבילבול.
כמה לחשושים נשמעים.
דלת החדר נסגרת.
"בואי, אעזור לך לקום" אני מזהה את קולו העדין של שון.
אני מתיישבת ומביטה בשיערו הפרוע בבילבול.
עיניי בוחנות את החדר הלא מוכר ומבינות שזהו חדרו של שון.
"מה השעה?" אני לוחשת מפני שמגרנה פתאומית תוקפת אותי.
הוא מביט בשעון הכסף שעל ידו.
"שמונה בערב"
"את זוכרת מה קרה אתמול?" הוא שואל בדאגה.
אני מנסה להיזכר אך כאב הראש מתחזק ולכן אני מוותרת.
"לא" אני מודה.
"יש לך שני ילדים להביא לעולם בעוד קצת יותר משישה חודשים" הוא מזכיר.
"לא יכול להיות"
"לא יכול להיות" אני נתקפת חרדה.
אני מנסה לקום אך שון מושיב אותי בחזרה על המיטה בעדינות.
"תהרוג אותי שון" אני מבקשת ברגע של חולשה
"פשוט תהרוג אותי. תחסוך ממני את כל הסבל הזה, תציל אותי מכל הכאב הבילתי נסבל הזה. אני נשברת שון, אני לא יכולה יותר" הדמעות מכתימות את לחיי והמועקה בלב מורגשת פעם נוספת.
"בבקשה שון, בבקשה" אני אוחזת בכרית בחוזקה ובוכה אל תוכה.
"בבקשה" אני מבקשת פעם נוספת ובועטת בכל שאר כחותיי בשמיכה.
אני מרגישה שידי נושרות וגופי מתחנן להתאדה מהעולם הארור.
"את צריכה לאכול" שון קובע.
אני מנידה בראשי וממשיכה לייבב.
הוא מלפף את ידיו סביב גופי ונושק לקודקוד ראשי.
"אני פה אלה, אני אעזור לך"
גופי נרגע מעט בין ידיו.
"את צריכה לאכול" הוא לוחש לאחר כמה דקות בהם שתקנו.
"אני לא רעבה" אני משתחררת מאחיזתו ומתיישבת על מיטתו בדרמתיות מיותרת.
"ישנת יום שלם אלה את צריכה-"
"יום שלם?" אני קוטעת אותו בשאלה.
"כן, דאגנו" הוא מחלץ פיהוק קטן מפיו ופורע את שערו בעזרת כף ידו.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Romansa*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
