***
"הולכים?" שון מביט בשעון הקיר הקטן ומעביר את מבטו במהירות אליי. אני מהנהנת בחשש ויוצאת עימו מהמשרד.
אנחנו יוצאים משטח הפנימייה בשקט. אני מביטה בשמיים הכחולים בעלי ענני הנוצות הלבנים שמתפרסים על כל שטחם ומחייכת בחולמניות.
"באיזה שבוע את?" שון שובר את השתיקה.
אני מיישרת את מבטי במבוכה היות וקלט אותי בוהה בשמיים ללא סיבה מיוחדת.
"לא בדקתי" אני מודה ונשענת על רכבו בזמן שהוא מוציא את המפתח מכיסו.
"את מתכוונת לעשות בקרוב?"
אני נשענת על הכיסא המרופד ומהנהנת עם ראשי כאשר נוף הבתים הכפריים מתחלף בבתי מלון יקרים שנמצאים בקרבת החוף.
אני מביטה בגלים שמתנפצים על המזח ברוגע, השמש החמה שוקעת עמוק בתוך המים הכחולים וגורמת לשמיים להיצבע בגווני כתום-סגול ולעננים להעלם בפתאומיות.
"אני מבין שאת אוהבת את הים" שון ממלמל לאחר שאנחנו יורדים מהרכב וניצבים מול הבניין בו תתקיים ההכרות הקרובה בין חבריי קבוצת התמיכה.
אני בולעת את רוקי בכבדות, צועדת לכיוון דלת הכניסה ונכנסת לאחר ששון פותח לי את הדלת באנחת ייאוש.
אני מבחינה באולם קטן בו מסודרים כיסאות במעגל, אני נכנסת אליו באוטומטיות ומתיישבת על אחד מהכיסאות כאשר עשרה נשים מביטות בי מבצעת את פעולה זו.
"אז כדאי שנתחיל" אני שומעת קול מוכר מאחוריי ומבינה שאותו אדם בעל הקול המחוספס הוא כנראה מדריך הקבוצה.
אני מסובבת את ראשי אליו ומגלה שזה לא אחר מאבי.
אוח, כמה שאני אוהבת את הגורל.
מדהים עד כמה תשע שנים יכולות לשנות את הבן אדם מקצה לקצה. הוא נראה אחרת, הוא נראה מדהים ביחס לבן אדם שהיה אלכוהוליסט. עיניו החומות מביעות שלווה ונחת ושערו החום שתואם לשלי בצורה מפתיעה עדיין לא הלבין. רק חיוכו נראה שונה, נראה עצוב יותר ומרוחק.
כשזוג עיניו החומות פגשו בשלי הוא נראה מבוהל וניתק את מבטו ממני במהירות. עיניו שעד לא מזמן הביעו שלווה ונחת נראו חוששות ומרוחקות.
אני לא מאשימה אותו, תשע שנים בהם לא פגשנו אחד את השנייה לא תרמו למתח שהיה בנינו עוד לפני שעזבתי.
השנאה שהרגשתי כלפיו בעבר בכלל לא משתווה לכמות הרגשות הקיצוניים שמתפרצים מתוכי כרגע. אני רוצה לנעוץ בו את ציפורניי כדי ליצור עליו שריטות שיהפכו לצלקות ולעולם לא ירפאו, כמו שהשאיר על גופי ונפשי צלקות עמוקות ועבות, מלאות רגש.
"אז אני מציע שכל אחת תציג את עצמה"
"אני אתחיל ראשון" הוא נאלץ להתנדב לאחר שאף אחת לא הרימה את ידה וסימנה שרוצה לשתף בחייה האישיים.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Roman d'amour*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
