סיוט או מציאות? / הושלם

אפילוג

***

*חמש שנים אחר כך*

"נו אופק" אני לוחצת עליו לספר לי על הפגישה שלו.

"מה יפה?" הוא מתחמק.

אני מגלגלת את עיניי בעצבנות ומלמלמלת "תחנק".

"עלמה" אני קוראת לעלמה בזמן שאני מחתלת את אוראל.

"אני מבין שזה לא בדיוק הזמן להציק לך" הוא מגחך.

"אם אתה רוצה לחתל את אוראל ביחד איתי אתה מוזמן להמשיך להציק לי" אני מאיימת.

הוא מנתק את הטלפון במהירות.

"אני באה.." עלמה צועקת בהתלהבות כשהיא נמצאת על כתפיו של שון וידיה פרוסות באוויר.

שון מוריד אותה מטה וניגש כדי לחבק אותי ולנשק את ראשי.

"אז חזרת.." אני לוחשת ברוך אל תוך חזהו המוצק.

"חזרתי" הוא מגחך.

"זה היה סתם ניתוח חירום קצר, הבטחתי לך שאני אגיע לחתונה" הוא ממשיך לחתל את אוראל.

"תתגלח, הזיפים האלו נוראים ואנחנו צריכים לצאת עוד שעה לחתונה של אביגיל." אני מזכירה לו ולוחצת על חותם אפו.

"היי, די כבר עם הנשיקות האלו. זה מגעיל" עלמה מציקה.

"קנאית של אבא" הוא מחבק אותה ומבלגן את שערה.

"יאללה, להתקלח" אני דוחפת אותו מחוץ לחדרו של אוראל.

"כן המפקדת" הוא קורא בשעשוע.

אני מגלגלת את עיניי ונגשת להלביש את ריף ואלמוג כשלורן ועלמה עוזרות לי.

***

"היי, אתה לא יכול להרביץ סתם ככה לילדים מהכיתה שלך" אני פונה אל ריף לאחר שאני מקבלת מהמורה שלו הודעה על אירוע אלימות שהוא היה מעורב בו.

אנחנו בדיוק בדרך לחתונה, זאת הההודעה האחרונה שרציתי לקבל עכשיו.

"גם אתה אלמוג" אני נאנחת כשאני מקבלת הודעה נוספת, הפעם ממורתו של אלמוג.

"אבל הוא קרא לך בוגדת" אלמוג מגן על עצמו במהירות.

שון מניח את ידו על הירך שלי תוך כדי שהוא נוהג לחתונה.

"איך ילדים בכיתה א מכירים את המילה הזאת בכלל ויודעים מה זה?" אני שואלת את שון בלחש ומגלגלת את עיניי.

"בטח שמעו מההורים או משהו" הוא מחייך בשעשוע.

"זה לא מצחיק, טיפש" אני נדבקת בחיוכו.

"הייתם שניכם נגדו?" שון שואל אותם ומביט בהם דרך המראה.

הם מהנהנים לחיוב.

"זה הופך את זה לעוד יותר לא בסדר" אני ממלמלת.

"זה לא נכון. הם הגנו אחר כל השני, זה ערך חשוב. פעם הבאה תרביצו לו יותר חזק, אני אעמוד מאחורכם." הוא פונה אל שניהם בזמן שהם מהנהנים בחיוך וחוזרים לדבר עם עלמה ולורן.