סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 23- ריאיון

***

"איך את מרגישה?" אופק ונועה קפצו עליי בשאלות.

"תרגעו, עברו יומיים, זה היה כולה התקף חרדה כאילו לא ראיתם בחייכם דבר כזה" אמרתי בעצבים וחיבקתי אותם.

"אמרתי לך לא להתעסק עם נשים בהריון" שון אמר לאופק, מתעלם מקיומי.

"לך לעזאזל" צעקתי עליו בעצבים, המתח בנינו חירפן אותי.

"אל תצעקי עליי" הוא צעק בחזרה.

"שיהיו בריאים אלה, כל היום רבים כמו זוג נשוי" גל פלט בחוסר הטאקט הידוע שלו. צחקנו כולנו והוא הביט בנו במבט מיואש.

"אני לא קשור אליכם" הוא התרחק מאיתנו.

נועה התיישבה עליו ונישקה את פניו ללא סוף.

"חברה שלי תהרוג אותי בגללך" הוא אמר ודחף אותה ממנו. היא ציחקקה ואז פערה את פייה איתי כשהבינה את משמעות מילותיו.

"יש לך חברה?" שאלנו ביחד, קולטות את המצב באיחור.

"שיהיו בריאות אלה כמו זקנות רכלניות, מאכיל אותן בקצת שקרים והן בצד שלך" אופק מילמל.

"למה כמו?" שון שאל אותו והם ציחקקו ביחד.

"חכו חכו,לא גמרנו איתכם" נועה איימה עליהם. הם השתתקו והרימו את ידיהם לאות כניעה.

"ספר על חברה שלך" ציוויתי על גל. הוא הרים את ידו נכנע גם הוא.

"אנחנו כבר 27 שנה ביחד" גל אמר בגיחוך. אני ונועה הרמנו את גבותנו והוא המשיך.

"קוראים לה רותי והיא החברה הדימיונית שלי" הוא ברח. רדפנו אחריו מאיימות להחזיר אותו לבר הקרוב שבו עבד מול הבוס ששנא.

*פלאשבק*

"אני יכול לעזור לך עם כסף בתנאי שתעזבי את העבודה בבר" מאור אמר לי. כולי מזיעה ועצבנית והוא ממשיך להציק לי בזמן עבודתי.

"אני לא צריכה את הכסף שלך" מלמלתי בזילזול, ממשיכה למזוג משקאות חריפים לגברים שישבו מולי.

"תודה" אני מודה לבחור אשר הביא לי עודף של 50 שקלים.

"למה?" מאור שאל, גילגלתי את עיניי בעצבים.

"מאור, אתה מעיק" אני ממשיכה בעבודה הסופר מייאשת שלי.

"תודה" הוא הודה לי. גילגלתי את עיניי וניגבתי את הזיעה שהצטברה על מיצחי פעם נוספת בעזרת המגבת שנחה על כתפי.

"אתה צפונבון, אני לא רוצה כסף מצפונבונים" עניתי על שאלתו וידעתי שאני מכלילה חברים.

"מספר?" בחור גבוה נעמד לצד העמדה שלי. הנדתי את ראשי לשלילה והגשתי לו את כוס הטקילה שביקש בחיוך, הוא השאיר לי עודף והלך.