סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 48- שיכורה

***

*נקודת מבט שון*

"אני רואה שמישהי מבלה פה כל היום.." אני ממלמל ביובש בזמן שאני מכין את שיעורי הבית שלי על שולחן האי במטבח.

היא חוזרת מעוד מסיבה שהיא יצאה אליה עם חבריה.

"זה למשל, משהו שאני לא יכולה להגיד עלייך" היא מנסה לגרום לי לקנא עם קול מתגרה וציחקוק מתוק.

אני מת על הצחוק שלה.

"אז אני מבין שגיל 27 עשה אותך חיית מסיבות" אני רואה שהיא שיכורה לגמרי מהליכת המתנדנדת.

"קנאי.." היא מצחקקת ומתיישבת על ידי בקושי רב.

היא מרימה כמה מדפיי ומנסה לקרוא אותם, היא לא מבינה ומתייאשת.

"מה זה האושר הזה על הפנים שלך?" אני מחייך בהפתעה כשאני כבר לא רואה את העצב בעינייה. אלכוהול לגמרי עושה לה טוב.

"אסור?" היא שואלת בציניות ומביטה עמוק בעיניי.

"מותר, יותר יפה לך הפרצוף השמח מהעצוב. בסוף אני עוד אחשוב שאני זה שגרם למרמור שלך" אני ממלמל בשעשוע.

"תראה.. יש בזה משהו.. לחצת עליי.." היא לעומתי בכלל לא משועשעת. האלכוהול משפיע עליה.

אאוץ'.

"אני חושב שכדאי שתשתי מים ותלכי לישון" אני קוטע את שיחתנו בקור.

אני רואה שהיא מתקשה לרדת מכיסא הבר לבד. אני מלפף את ידיי סביב מותני הצרות ועוזר לה לרדת לקרקע.

"אלה.. יש לך מזל שגם כשאת לא אוהבת אותי יש לי חולשה אלייך.." אני מנצל את עצם העובדה שהיא שיכורה ולא תזכור דבר מחר ואומר זאת.

אני מגיש לה כוס מים קרים.

היא לוגמת מהמים במהירות ומטיחה את כוס הזכוכית הריקה על השיש.

"עוד.." היא מבקשת בהתלהבות ילדותית.

אני מוזג לה עוד קצת מים ומגיש לה את הכוס הגבוהה.

"תשתה גם אתה" היא מבקשת בילדותיות.

"אני שתיתי מספיק להיום גברת לוי, עכשיו תורך" אני משדל אותה לשתות מן המים, היא חושבת שזה מגניב.

"אני עייפה" היא נשכבת על הריצפה.

"אלה.." אני נאנח בייאוש ומביט בפרצופה התמים בשעשוע.

"את לא יכולה לישון על הריצפה." אני מבהיר לה בקול ילדותי.

"אז איפה אני אשן?" היא שואלת בסקרנות.

"בחדר שלך. בואי. צריך לשחרר את הבייביסיטר האומללה."

אני מרים אותה על ידיי לכיוון החדר של התאומים.

אני פותח את הדלת וצופה בבייביסטר ששעונה על הספה ומביטה בתאומים בשתיקה. היא מיואשת.