פרק 25- אתם מכירים את זה?

232 11 0
                                    

***

אני יודעת שאני בחודש רביעי ואני יודעת שאסור לי לקחת על עצמי החלטות שישפיעו על העתיד שלי כשאני בסערת רגשות עצומה וכשההורמונים מקפצים בתוכי אך אני לא מסוגלת לסרב להצעה שכזאת.

אני שוכבת במיטתי, מביטה בתקרה הריקה בחדרי כשלצידי נמצאות המזוודות שלי ובתוכן ארוזים כל הרגשות שלי.

אני מטיילת בביתי בפעם האחרונה. מביטה בקירות הסדוקים והלבנים שנראים כמו הלב שלי, קפוא ושבור.

אני עוצמת את עיניי, מתפללת שיום אחד מאור יוכל לסלוח לי על ההחלטה הפזיזה הזו.

"אני מפריע?" שון מקפיץ את ליבי, מה שגורם לו לשעשוע רב.

"זה לא מצחיק, טיפש" רטנתי אך הוא הדביק אותי בחיוכו הכובש.

"מה לקחת?" הוא שואל ומביט מסביבו. רואה שרב הדברים נשארו בדירה חוץ מכמה תמונות שחסרות על הקירות.

"רק את ארבעת אלה" הצבעתי על המזוודות. הוא הביט בי בהפתעה ומשך בכתפיו. הוא גילגל את המזוודות אל המעלית ונעלם.

התיישבתי על הספה שבביתי בפעם האחרונה, התחבושת שעטפה את הקעקוע שלי התקלפה וסימנה שהגיע הזמן להוריד אותה.

"עוד מעט" לחשתי לה.

*פלאשבק*

"מה זה?" שאלתי את מאור, מביטה בתחבושת על גבו החשוף.

"קעקוע, רוצה לראות?" הוא שאל בהתלהבות.

"שמע נשמה, אתה פצצת אנרגיה מהלכת" מילמלתי לעצמי באדישות בזמן שהוא מוריד את התחבושת מגבו.

האותיות הקטנות הופיעו זו לאחר זו בסדר מדהים.

"אין לי עיניים בגב"

חייכתי חיוך קטן לאחר שקראתי את המשפט הזה.

"איך?" הוא שאל אות והסתובב מיד על גבו.

"זה כאב?" שאלתי בדאגה בזמן שהוא הביט בפרצופי וחיבק אותי.

"אין לך מושג כמה אני אוהב לחבק אותך ולצפות בחיוך הקטן שלך" הוא לחש לאוזני. 

הוא מביט בי וליבי צורח מאושר אך מאוכזב בו זמנית, פיצול אישיות אמיתי.

"אמרתי לך כבר, אל תעשה את זה" ביטלתי אותו.

"אל תתאהב בי" אמרתי בכאב, מביטה בעיניו שנעוצות בתוך עיניי.

"מאוחר מדי, התאהבתי".

*סוף הפלאשבק*

אתם מכירים את זה שאתם מרגישים לבד בעולם לא משנה כמה אנשים יקיפו אתכם?

אתם מכירים את הלחץ הבלתי נסבל באיזור לב?

אתם מכירים את הסכינים החדים האלה שמעמיקים כל בעיה והופכים אותה להרבה יותר כואבת?

סיוט או מציאות? / הושלםWhere stories live. Discover now