סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 11- "לא שונאים בן אדם זר"

***

בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי יושבת בדירתי עם נועה המיואשת ושון הישנוני.

"מה קרה נונה?" אני מכנה את נועה בשם חיבתה.

היא מרימה את מבטה הפגוע מהטלפון שלה אליי.

"בן לא חוזר אליי"

"אני לא מבינה למה את הפגועה בסיפור. בסופו של דבר הוא זה שמפסיד" אני מנחמת אותה.

שון שעד מהרה מבין את המצב פוער את פיו. "את רוצה להגיד לי שאת לא נשואה או שיש לך בן זוג?" הוא שואל.

"לא, אין לי" היא עונה בפשטות ומושכת בכתפייה.

"לא ציפיתי" שון מודה ומחזיר את מבטו לתקרה.

"אמרו לי את זה הרבה" נועה משתחצנת ומנסה לזייף קול מתנשא.

"אתה נשוי?" נועה בוחנת את שון בחשדנות.

"לא אבל יש לי ילדה ובת זוג" הוא עונה ומניח את ידו על מצחו.

"אבל אתה לא רוצה אותה אה?" נועה שואלת.

"מממ" שון מהמהם לאות חיוב.

אני מביטה בשמיים הכחולים שמחוץ למרפסת הדירה. ענני הנוצות שאני כל כך אוהבת עוטפים את השמש החמה שמצליחה לחדור בין חריצים בודדים ולגרום לקרני אור לפגוע בחלון המרפסת שלי.

"אני אוהב את לורן הבת שלי כמו שאני לא אהבתי אף אחת בכל החיים שלי. אבל סופי, סופי בת הזוג שלי. זה לא מרגיש טבעי, זה פשוט לא טבעי. מעולם לא הרגשתי אליה רגשות שכללו אהבה. אני חי איתה כדי לקחת חלק בגידול של לורן, לא יותר מזה" שון בוחר לשתף. אני מעבירה את מבטי החולמני מהוילונות הלבנים ברחבי דירתי ומביטה בשון.

"אז איך זה התחיל?" נועה נשכבת על הספה כשהיא מניחה את ידיה על ביטנה השטוחה ונועצת את מבטה בתיקרה.

"לפני כמעט שלוש שנים בליתי ערב במועדון עם חברים. הייתי שיכור. סופי בילת גם היא עם חברותייה השיכורות שהיא שיכורה גם כן. כל מה שאני זוכר מאותו הערב זה שנסענו לביתי. התעוררתי בבוקר עם כאב ראש נוראי לצד בגדים נשיים. שבועיים לאחר מכן סופי הופיע בדלת ביתי וסיפרה לי שנכנסה להריון ומשם הכל היסטוריה"

נועה מסובבת את פנייה לכיוון פניו של שון ובוחנת אותו.

"אני חושבת שאתה מתאמץ יותר מדי כדי שזה יראה טבעי למרות שהקשר בניכם הוא לא הדדי. לפי מה שאתה מספר סופי רוצה אותך בתור מישהו שהוא הרבה יותר מאבא לילדה שלה, היא רוצה אותך בתור בן זוג. אתה לעומתה לא בטוח ברגשות שלך כלפייה. אני מציעה שכל אחד יחזור לחיים הרגילים שלו, לעבודה שלו, לדירה שלו ולחברים שלו. תעשו הפסקה. תתחלקו בטיפול בילדה בזמן הזה אבל אל תקחו את זה ליותר מרק הורים לילדה משותפת. במידה ותרגיש איזשהו געגוע אל סופי שהוא מעבר לגעגוע ידידותי אני מניחה שתצטרכו לדבר על זה ומשם זה כבר יזרום לבד" היא חוזרת להביט בנקודה ריקה בתקרה בזמן שהיא מדברת. אני מביטה בה בהלם מוחלט בדיוק כמו שון.