סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 15- אכזבה

***

שון מושיב את לורן על כיסא האוכל שלה ומגיש לה את צלחת האוכל. היא מביטה בה בהתלהבות ומתחילה לבלוס את ארוחת הצהריים שלה.

אני מתיישבת על כיסא האי ומסתובבת עליו בשעמום בזמן ששון מכין גם לי צלחת.

"מה את ילדה בגן?" שון מגחך ומניח את צלחת הזכוכית מולי. הצליל שנוצל מהמגע של צלחת הזכוכית בשולחן האי גורם לי לצמרמורת קלה.

"תאכלי" הוא דורש כשרואה אותי משחקת באוכל.

"שנייה" אני מבקשת וקמה לאחר שהמחשבות משפיעות עליי וההחלטה נופלת עליי במהירות.

אני מתקשרת אל מחלקת היולדות בבית החולים ויוצאת אל החצר לאחר שאני טורקת את הדלת מאחוריי. אני מתיישבת על ספסל קטן לצד גינה ציבורית שנמצאת מול ביתו של שון ונעזרת ברעש הילדים הבוכים כדי להשתיק את מחשבותיי.

"שלום, איך אפשר לעזור?" קול עליז נשמע מבעד לקו הטלפון אך יש בי קושי להוציא את המילים מפי.

לאחר כמה שניות בהם אני נאבקת בעצמי. אני מתאפסת על עצמי ושואלת במרירות את מה שהראש שלי מבקש.

"אפשר להפיל בשבוע 11?" אני בולעת את רוקי בכבדות.

"כן" היא עונה בשקט, כנראה לא רוצה שהתשובה תצא מפיה.

ידי רועדות אך פי דורש להגיד את הנורא מכל, אני מלטפת את ביטני בשקט ומביטה בקבוצת ילדים קטנים שרצים מולי.

"אני רוצה שתקבעי לי הפלה" קולי חלש, צרוד ומביע כאב. המילים שיוצאות מפי פוגעות בי כמו חיצים אך גם מספקות את ראשי במקביל.

"את בטוחה?" היא הופכת את זה לכואב יותר.

"כ..ן"

"למה את מפילה?" היא מבררת בדאגה בזמן שהיא מקלידה כמה דברים במחשב.

"זה לא משנה" אני ממלמלת בעצבנות.

"את לא חייבת להפיל. אם הוא מכריח אותך להפיל כדאי תדווחי על זה" היא ממלמלת בשקט, חוששת מתגובתי או לא בטוחה שהיא צודקת.

"הוא מת" קול בכי נשמע מעבר לקו והרעד בידי מתגבר. אני מנתקת את הטלפון בזריזות ונעמדת מול דלת הכניסה.

רגע לפני שאני פותחת את הדלת אני מורחת חיוך מזויף. שון שם לב לכך אך לא שואל שאלות מיותרות ורק מזמין אותי לשבת על ידו.

***

"את מתכוונת לנצל את היום השימשי הזה בלשבת מול טלוויזיה כבויה?" שון שואל אותי ומרים גבה בשעשוע.

אני מסובבת את פניי בקרירות ומיד עולה על פניו מבט דואג.

"האמת שאני אמורה לשבת על כמה תיקים לפני כן" אני מחליקה את ידי על תיקיית נייר חומה ופותחת אותה.