סיוט או מציאות? / הושלם

פרק 24- מעבר דירה?

***

אני יושבת במרפסת, מביטה בשמש ששוקעת באיטיות אל תוך הים.

"אני מפריע?" שון שואל אותי כששתי כוסות קפה נמצאות בידו.

"לא" אני ממלמת בריכוז אך לאחר כמה שניות אני מסיטה את מבטי מהים אליו.

"את נראת מרוכזת" הוא ממלמל ומתיישב על אחד הכיסאות שלצידי.

"על מה את חושבת?" הוא שואל אותי ולוגם מהקפה באיטיות.

"אני חושבת על לעבור דירה אבל אני לא יודעת אם זה מה שנכון לי כרגע" אני עונה ומשפילה את ראשי. בוהה בכתם הקפה שנח על חולצתי הלבנה באדישות.

אני לא שמה לב ששון נעלם אך מבחינה שהוא חוזר עם דף ועט בידו.

"נכין רשימה של בעד ונגד" הוא מציע ואני מהנהנת בחריצות.

"בעד" הוא ממלמל וכותב במהירות. מצייר כמה קווים וממלמל "נגד".

"התחלה חדשה" אני אומרת והוא מהנהן וכותב בשני הצדדים.

"זיכרונות מעיקים" הוא כותב בבעד

"קרובה לדרום תל אביב" הוא כותב בבעד.

"הדירה שאני ומאור חיים בה כבר יותר מ7 שנים" אני מטילה את הפצצה והוא כותב בנגד.

"עוד משהו?" הוא בוחן את פניי לאחר שאני שותקת. אני מנידה את ראשי.

"בעד לקח" הוא עונה ומניח בנחת את הדף והעט על השולחן.

***

"שלחתי בקשת הארכה, נותר לנו רק להתחיל במה שביקשתי ממך לעשות. למתי קבעת את הביקור?" שאלתי את שון בזמן שאני מחפשת במחשבי את הטופס הטיפשי להארכה.

"עוד חודש" הוא ממלמל בלחץ אני מחייכת את חיוך מנחם, מנסה להרגיע אותו. הוא מהנהן ומניח את ידיו על השולחן.

"בינגו" אני צועקת בהתלהבות כשמוצאת את הטופס.

"המשפט יערך עוד חודשיים ועד אז יהיה לנו הוכחות" אני מסבירה את התלהבותי, התלהבות שלא אופיינית לי.

"את תוכלי ללכת ככה?" הוא שואל אותי, מביט בבטן ההריון שלי.

"אני רק בסוף שליש ראשון" הרגעתי אותו.

"מי יבוא איתי לשם?" הוא שאל בלחש, רגליו רעדו בעצבים והוא נראה מתוסכל.

"יהיה בסדר, אף אחד לא ימות" אני ממלמלת.

"חוץ מזה, דיברתי עם עורכת דין פלילית שתעזור לנו לנסח את המכתב" אני מחייכת אליו חיוך ניצחון.

"את מלכה" הוא צועק בהתלהבות.

"אני יודעת" אני ממלמלת כשדלת משרדי נפתחת.

"כן?" אני שואלת ומולי מופיע נער ואמא שאני מזהה מהטפסים. אני מביטה בשעון ורואה שהשעה 11:50 והפגישה רק ב12:00.