***
המכתב נכתב ונערך פעמיים. הדבר היחידי שחסר היא ההקלטה, ההקלטה של אביו של שון.
הגיע היום הגדול.
"בטוח שאתה זוכר מה אתה צריך להוציא ממנו?" אני שואלת את שון.
"כן" הוא עונה בקרירות ומתפוף עם אצבעותיו על שולחן משרדתי.
הוא בלחץ.
"בהתחלה תדבר איתו רגיל. התעסקתי עם אנשים כאלו, תעלה לו מעט את האגו והוא שלך. רק אחר כך תספר לו על האחיות שלך ותשמור על קור רוח, זה יעצבן אותו עוד יותר. בהצלחה." אני מאחלת לו בשקט ונעמדת כדי לחבק אותו.
הוא מהנהן ומתקדם לכיוון דלת היציאה ממשרדי.
אאוץ'.
"וסליחה" אני צועקת כשהוא כבר כמעט בחוץ.
הוא מפנה את פניו אליי ומביט בי לרגע אחד אך שנייה אחר כך הוא יוצא מדלת ממשרדי בטריקת דלת רועשת.
תהרגו אותי. הרסתי את הדבר הכי טוב שקיבלתי מאז המוות של מאור.
זאת סיבה מספיק טובה כדי לקבל כדור בראש?
***
"משהו בדירה התקלקל?" אני שואלת ומביטה באדל בבילבול.
"לא. הכל בסדר עם הדירה. אני צריכה לדבר איתך לגבי השכירות." אדל עונה ומזמינה אותי לשבת.
אני נכנסת לדירה שעד לא מזמן הייתה שלי ומצמידה את תיקי לגופי.
"האמת היא שנכנסתי להיריון נוסף" היא ממלמלת.
מה נסגר עם כל הנשים בהיריון מסביבי?
"מזל טוב" אני מאחלת בחיוך ומבחינה שהתמונה שלי ושל מאור הוחלפה בתמונה של אדל ומשפחתה.
"אנחנו צריכים עוד חדר בדירה ובגלל שזה לא אפשרי נצטרך לעזוב בקרוב. הבעיה היא שהחוזה מסתיים רק בעוד שנה." היא נראת מתוחה.
אני מחייכת כדי להרגיע אותה ולוגמת מכוס התה שהיא הכינה לי.
אולי בכל זאת אלוהים רוצה לעזור לי.
"אפשר לסדר כל חוזה." אני עונה בשלווה ומלשבת את רגלי.
"מצאנו בית חדש. זה בסדר מצדך שנעזוב כבר בסוף החודש?" היא שואלת בחשש ומלטפת את בטנה.
"'זה בסדר. נסדר אתה זה" אני מחייכת ומוציאה כמה דפים מתיקי.
***
"היי אבא" שון פונה אליו.
חפץ מתכתי חורק.
"בן?" הוא שואל בהפתעה. נשמע שהוא מחייך.
"כן.." שון ממלמל בחוסר נחות.
"מה מביא אותך לפה?" אביו שואל.
YOU ARE READING
סיוט או מציאות? / הושלם
Roman d'amour*** אלה לוי (או אליסון ווקר) היא עורכת דין לעיניי משפחה בת 26 שביום בהיר אחד נאצלת לקבל את אובדן בעלה, איש הקבע מאור לוי. חלומותיה מתנפצים בזה אחר זה במהלך נערותה והיא חווה אובדן נוסף אך הפעם הוא שונה, כואב ומרסק יותר. היא חווה שיברון לב נוראי ומטלט...
