פרק 19- "הוא מסתכל עלייך"

257 10 1
                                    

***

עוד יום עבר.

הערב הגיע.

הגיע הזמן לשכב על המיטה, להביט בתקרה ולדמיין איך חיי היו נראים אם כל הבלאגן הזה לא היה מסביבי.

זיכרונות מציפים אותי.

אני מרגישה את מגעו על לחיי ומשתגעת כשמבינה שהוא לא פה לצידי.

אני פושטת את מעילי, מתיישבת בחזרה על המיטה וחושבת על העתיד שלי.

מה אעשה?

איך אפרנס שני ילדים?

דפיקות בדלת עוצרות אותי מלחשוב.

"לורן" אני קוראת בשמחה בשמה, היא חיבקה את רגלי בחום, נשקתי לראשה והובלתי אותה איתי לסלון.

שון נשען על השיש במטבחי לאחר כמה דקות, מזיע ועצבני.

"מה קרה?" שאלתי אותו בזמן שאני מכינה לכולנו טוסטים, בכל זאת, ערב.

"סיימנו עם ההובלה של הדברים של סופי מחוץ לבית שהיה שלנו" הוא ניגב את הזיעה מהמצח שלו ונראה עצבני.

"נו?" שאלתי אותו באדישות.

"מה נו?" הוא הביט בי במבט שואל ומיואש.

"זה לא מה שרצית?"

"לא רציתי שהיא תעזוב אותי לגמרי עם ילדה" הוא צעק. "היא פשוט אמרה שהיא לא מתכוונת לקחת חלק בגידול הילדה אם אני לא נותן לה לקחת חלק גם בחיי".

"קודם כל תירגע. היא תתאפס על עצמה ותחזור. דבר שני, היא אוהבת אותך, אני יכולה להבין למה היא כזאת דרמתית בנוגע לפרידה הזאת" מילמלתי וניגשתי להוציא את הטוסטים מהטוסטר.

"אאוץ'" צווחתי. הבטתי בכוויה שנוצרה על ידי ושטפתי אותה במהירות מתחת לזרם המים הקרים.

שון מיהר להוציא את המשחה לכוויות מדלת המקרר שלי ולחבוש את אצבעי בעדינות שלא הייתה אופיינית לו.

"בטוח?" הוא שאל אותי לגבי דבריי ונראה קצת יותר רגוע.

"כן, ונראה לי שגם אתה אוהב אותה אבל פשוט לא מודה בזה" גיחכתי. 

"לא" הוא אמר בהחלטיות ומצב רוחו מיד השתנה.

כבר אמרתי שאני שונאת את מצבי הרוח המשתנים שלו?

"אוקיי" הרמתי את ידיי לאות כניעה אך התחרטתי על כך מפני שאנקת כאב נפלטה מפי.

הוא ניסה להחניק את צחוקו אך לא הצליח. צחקנו שנינו מביטים בידי וצחוקנו מתגבר.

לורן שעד לפני כמה שניות שיחקה לצידי בסירים אחזה בידה של נועה.

"מי זאת המלאכית הקטנה הזאת?" היא שאלה מחיוכת.

"זאת הבת שלי" שון אמר בגאווה.

נועה חייכה ואמרה "מצאת בחורה עם גנים אגדה" הוא הביט בלורן והתחיל לצחוק צחוק מתגלגל. לורן הביטה בו בחשד וכששמעה את צחוקו התחילה לפרוץ בצחוק גם היא.

סיוט או מציאות? / הושלםWhere stories live. Discover now