fake

פרק 7: הכל מזוייף

"שלא תיגע בי! תעזוב אותי! כריס!" אני צועקת ובועטת בו חזק ומטיחה אגרופים בגבו. זה לא נראה שזה מזיז לו.

הוא מניח אותי על השיש במטבח של ביתי.
"אלינור" הוא קורא לי. אני לא מביטה בו. אני עצבנית מידי בכדי להביט בפניו.
"אלינור נו באמת..אל תעשי לי משחקי בנות עכשיו" הוא אומר ונאנח.
"אלינור את מוכנה להסתכל עליי?!" הוא מגביר את קולו.
"למה לי?" אני שואלת בזילזול. עדיין מביטה על חלק מסויים בשיש.
הוא מחזיק בראשו ומטייל בבית כאילו הוא עומד להתפוצץ. למען האמת, הוא לא רחוק מזה.
"את יכולה לשגע פילים. את יודעת נכון?!" הוא אומר בקול רם.
"אתה זה שבוחר להשתגע.." אני ממלמלת.
הוא נאנח בעצבים.
"את מוכנה להסתכל עליי כבר?" הוא שואל.
אני לא עונה.
פתאום אני מרגישה שהוא בין רגליי, ואני קצת מובכת מהתנוחה שבה אנחנו נמצאים.

"אני רוצה לראות אותך מסמיקה, את יכולה להסתכל עליי?" הוא אומר ואני רק מאדימה עוד יותר.
"למה לי?" אני שואלת שוב בחריקת שיניים.
"כדי שאני אוכל להסתכל בעיניים הכחולות היפות שלך" הוא אומר והלחיים שלי רק מתחממות יותר ויותר.
"א..א.." אני נשארת חסרת מילים. למה זה קורה לי כל הזמן?!
"תסתכלי עליי" הוא מבקש בפעם העשירית.
אני לא מביטה בו.
הוא מזיז את הסנטר שלי עם האגודל שלו.
אני מסרבת להביט בו. העיניים שלי מסתכלות כלפיי מטה.
"לעזאזל איתך אלינור!" הוא צועק עצבני.
"מה אתה רוצה ממני!?" אני צועקת למרות שהוא פה בין רגליי. "למה לעזאזל אתה כל כך רוצה שאני אסתכל עליך?!".
"כי ברגע שאני מסתכל עלייך הכל עובר! אני לא כועס! ולא אכפת לי מכלום יותר!" הוא צועק.
הנשימה שלי נעצרת.
אני מתקרבת אליו והוא אליי.
אנחנו מתנשקים.
אותה ההרגשה מתפרצת אצלי ואני רוצה עוד ממנה.
גאד. מה. לא. בסדר. איתנו?!
בקושי שבוע של התערבות עבר ואנחנו כבר רבים כמו זוג, מתנשקים כמו זוג, מבלים כמו זוג.
אבל אנחנו בכלל לא זוג!
זה הכל מזוייף!
זה הכל מזוייף..?

אנחנו מתנתקים אחד מהשניה, מתנשפים.
"אני..אני חייב ללכת. נראה אותך מחר אל" הוא אומר. הוא ניגש לנשק אותי שוב ואני מתחננת בליבי שיעשה את זה, אבל הוא מתחרט ומנשק את ראשי ואני נשארת מאוכזבת בזמן שהוא יוצא מביתי.
אני שוכבת במיטה..והמחשבות שלי נודדות לכריס..
מה יהיה איתנו?
ולפני שאני מספיקה לחשוב על תשובה אני נרדמת.