"אנחנו חייבים ללכת לקנות לך כמה בגדים חדשים" הוא אומר בדרך אגב ואני נאנחת בכעס.
"אני הולכת להרטיב את הרגליים" אני אומרת, אני לא רוצה לכעוס עליו שוב.
אני הולכת למים ומשחקת ברגליים שלי.
"היי" אני שומעת קול זר מאחרי.
"היי" אני עונה. הבחור מאחורי הוא גולש, מה שאומר שהוא חתיך. אבל באמת, השיער שלו מתולתל ויש לו עיניים ירוקות ולסת מרובעת. וואו. הוא נראה ממש טוב.
"קוראים לי גל" הוא אומר. האירוניה, גולש בשם גל..
"את עם מישהו פה?" הוא שואל. אני לא מבינה.
לפני שאני מספיקה להבין מה קורה אני רואה את גל מותח לקרקע בחוזקה.
"תתרחק ממנה, שמעת?!" אני רואה את כריס צועק עליו באיום.
"פאק כריס! מה לא בסדר איתך?!" אני צועקת עליו.
הוא מתרחק מגל ואני עוזרת לו לקום.
"אני בסדר.." הוא אומר. "היה נחמד להכיר אותך..אה?" הוא רוצה לומר את שמי אך הוא אינו יודע אותו.
"אלינור" אני אומרת.
"היה נחמד להכיר אותך אלינור" הוא משלים את המשפט שלו והולך.
"מה לעזאזל כריס?!" אני צועקת עליו ודוחפת אותו.
"זה בדיוק למה אמרתי שאת לא צריכה להתלבש ככה!" הוא צועק.
"איך זה קשור בכלל?!"
"נמאס לי שאנשים רואים אותך בתור זונה וקופצים על ההזדמנות." הוא צועק "את שלי. אני לא אוהב לחלוק את מה ששלי!"
אני שלו? ממש לא.
"אני לא שלך כריס. אנחנו לא באמת ביחד! אל תשכח את זה!" אני צועקת ופתאום הפרצוף שלו נרגע, הוא פגוע. ממה? מה כבר אמרתי?
"בואי, כדאי שנלך" הוא מושך אותי.
"אני יודעת ללכת בכוחות עצמי. תודה על העזרה" אני מודה בציניות ומשחררת את ידי ממנו. הוא רק נוחר בזילזול והולך מהר ואני מנסה לעמוד בקצב שלו.
אנחנו נועלים נעליים ונכנסים לאוטו שלו.
הנסיעה שקטה. אבל לא שקט טוב.
"את לא מבינה שזה מחרפן לראות את כולם עלייך ככה" הוא אומר בשקט.
"למה זה כזה מחרפן אותך?" אני שואלת בחוסר הבנה.
"כי..כי יש לך גוף פצצה. ואת הולכת איתו ככה, וכולם רוצים לטעום ממנו. אבל רק לי מותר" הוא אומר ועוצר בכניסה לבית שלי.
"סליחה?" אני אומרת בזילזול " 'רק לי מותר' מה לעזאזל זה אמור להביע?!"
הוא מסתכל עליי ואני מביטה בו עצבנית.
"את רוצה להגיד לי.." הוא מתקרב אליי ופתאום אני מרגישה את שפתיו העבות על שפתיי ונשמתי נעצרת. הלב שלי עוד שניה יוצא מהגוף שלי וכל כולי רוצה עוד.
"את רוצה להגיד לי שאסור לי לטעום ממך?" הוא שואל. מה קורה פה?! זה פאקינג כריס! בחיים לא הרגשתי אותו ככה.. ובחיים לא רציתי אותו ככה.
ואני גם לא רוצה! או שכן..?
זה לא משנה! כי זה כריס. הנשיקות שלו מבלבלות את ההגיון שלי.
"אה..אה.." אני מנסה להגיד אבל אני נשארת חסרת מילים.
"בדיוק." הוא אומר ואני נאנחת בכעס.
"אתה ממש לא עומד להחליט איך אני אתלבש!" אני קובעת.
"את תראי שכן." הוא מחליט. הוא פשוט כזה שתלטן אוח! הוא גורם למוח שלי להתפוצץ מכעס!
אנחנו נכנסים לבית הריק שלי. ההורים שלי בח"ול. תמיד. לפחות הם עובדים ביחד אז אני יודעת שהקשר שלהם מחזיק, ואין לי אחים, אבל יש לי את כריס, שהוא כמו אח שלי. וזה למה אני לא מבינה מה לעזאזל קורה לי כשאנחנו מתנשקים!
הוא סוגר את הדלת אחריו ואני עולה לחדר שלי עצבנית.
"שלא תעזי לברוח מזה!" הוא צועק. ואני יורדת את שני המדרגות שהספקתי לעלות.
"אוח! אתה כזה מעצבן! אתה לא תחליט מה אני אלבש מצידי אני אצא עם חזיה ותחתונים לרחוב!" אני צועקת והוא סוגר את ידיו לאגרופים.
"אה כן?! נראה אותך!" הוא צועק. הדם זורם לי למוח ואני פשוט לא חושבת על כלום. עכשיו ערב. יש שקט ברחוב.
אני יוצאת בעצבים מהדלת בזמן שכריס הולך אחרי עצבני.
אני מורידה את הגופיה מגופי באמצע המדרכה ונשארת רק עם חזיה.
"תגידי מה את נורמלית?!" הוא צועק עליי.
"אתה לא מחליט עליי!" אני צועקת.
"מספיק!" הוא צורח ומרים אותי על גבו.
"שלא תיגע בי! תעזוב אותי! כריס!" אני צועקת ובועטת בו חזק ומטיחה אגרופים בגבו. זה לא נראה שזה מזיז לו.
YOU ARE READING
fake
Romanceאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
