------
"קדימה חברים! ללכת לזוג שלכם ולהתחיל להתאמן!" המורה אומר ואני נאנחת. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נאנחת יותר מידי.
אני וכריס עובדים על שאר הסצנה שלא הספקנו אתמול והמורה ניגש אלינו ודורש לראות את הכל מהתחלה.
"הו ניק! התגעגעתי" אני אומרת שוב מנסה לגרום לזה להיראות אמין.
"אבל רק הרגע ראית אותי" הוא מצחקק.
"אבל התגעגעתי אליך..כשזה רק אני ואתה"
"התגעגתי אלייך גם" הוא אומר ומזיז את שערי מאחורי אוזני שוב, ושוב מעוברת בי הצמרמורת הזו.
הוא רוכן לנשק אותי וזה קורה. הוא מחזיק במותן שלי ולאט לאט עולה ומחזיק בקו הלסת שלי.
אני מתנשמת כאשר אני מתנתקת ממנו ואנחנו מביטים זו בזה.
"אנחנו לא יכולים" אני אומרת ומתרחקת ממנו. אני לא יכולה. אני לא יכולה ליפול אלייך שוב אני רוצה להגיד אך אני שותקת.
"תגידי לי. תגידי לי שאת לא מרגישה את מה שאני מרגיש" הוא שואל ויש בעיניו מן ניצוץ של כנות, כאילו כריס באמת שואל אותי את השאלה ולא ניק.
"אני לא יכולה" אני אומרת שוב. אמה הזו לא יכולה הרבה בתסריט הזה.
"אז אל תגידי. פשוט תנשקי אותי" הוא אומר בלחש ומנשק אותי שוב.
המורה מוחא כפיים בהתלהבות ואני נמהרת להתנתק מכריס ולהתרחק ממנו בכמה צעדים לפחות.
"תמשיכו ככה! פשוט נפלא! לשיעור הבא את החלק הבא" הוא אומר וממשיך בדרכו לזוג אחר.
"אז..תבואי אליי?" כריס שואל.
"אני צריכה?" אני שואלת.
"אנחנו חייבים להתכונן..האילתור הזה היה דיי טוב אבל לא כדאי שנאלתר על הבמה.." הוא אומר.
"כן..טוב..מה שתגיד" אני אומרת ואנחנו הולכים לכיוון המכונית שלו.
אנחנו נוסעים ומידי פעם כריס מביט בי.
"אתה מוכן להפסיק להסתכל עליי?!" אני אומרת בעצבים. הוא קופץ בבהלה ושותק. הוא לא מסתכל עליי עד שאנחנו מגיעים לביתו.
הוא פותח את דלת הבית שלו ואמא שלו קופצת עליי בחיבוק "אלינור, כמה טוב לראות אותך! לא ראיתי אותך כבר כמה שבועות.." היא אומרת ואני מחייכת חיוך מזויף.
"היי בת' " אני אומרת.
"רוצים לאכול משהו?" היא שואלת ואני מסרבת בנימוס.
"אני רק פה בשביל להתאמן על ההצגה של השנה" אני אומרת ואני וכריס הולכים לחדרו.
"ניק, אי אפשר לעשות את זה יותר..אני לא יכולה להיות איתך לבד, לנשק אותה ולאחר מכן אני רואה אותך מנשק אותה, מולי." אני אומרת את הכתוב "זה כואב"
"אבל..אבל אני רוצה אותך" הוא אומר בגימגום מזוייף
"אז תבחר ניק!" אני אומרת.
"אני בוחר..בזה" הוא אומר ורוכן לנשק אותי כמו שכתוב בתסריט.
"לא לא לא" אני זזה ממנו אחורנית "בלי נשיקות"
"באמת אלינור זה רק חזרה תפסיקי להיות קטנונית" הוא רוטן ואני נוחרת נחירה מזלזלת.
"מה לא בסדר איתך?! זה רק נשיקה!" הוא אומר בכעס.
"טוב..זה לא רק נשיקה בשבילי!" אני מרימה את קולי "ואין שום דבר לא בסדר איתי! אולי זה משהו לא בסדר איתך!"
"הדבר היחידי שלא בסדר איתי זו את!" הוא צועק.
"אוח! אתה תמיד תאשים אותי, נכון?!" אני צועקת חזרה.
"זאת באמת אשמתך!" הוא אומר "אם רק היית מפסיקה לרגע לעשות דרמות! מה כבר עשיתי?! נישקתי מישהי?"
"נישקת מישהי שידעת שיש לי בעיה איתה! נישקת מישהי ברגע הכי לא מתאים! נישקת מישהי אבל כשמישהו רק דיבר איתי התחלת מכות כמו מטומטם!" אני צועקת.
"את בלתי נסבלת!" הוא מסנן. הכעס שלי זורם לי בדם.
"אני..אני.." אני ממלמלת בכעס
"את מה?!" הוא צועק ואני מאבדת את טיפת השפיות שנשארה לי לתוך ים שלם של כעס.
"אני שונאת אותך!" אני צועקת עליו. הוא נרתע ממני, כאילו פגעתי בו פיזית במילותיי.
אני יוצאת וטורקת את הדלת שלו, ממהרת להסתלק.
אני מגיעה לביתי מלאה במחשבות
אני לא שונאת אותו!
למה אמרתי את זה?
כל כך כעסתי שאפילו לא שמתי לב מה אמרתי.. הלוואי והוא היה עוצר אותי..מונע ממני להגיד משהו טיפשי כל כך. הלוואי שהייתי חושבת לפני שאני מדברת..
אני רוצה לחזור כמה שעות קודם..ולעצור את הכל, לחזור בי. אני לא שונאת אותו..בחיים לא שנאתי..ואני בחיים לא אשנא.
YOU ARE READING
fake
Romanceאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
