fake

פרק 36: עידכון קצר

"תתחיל אתה"

-------------

"אממ..אוקי..אז מלפני חמש שנים הייתי לגמרי אידיוט. ממש אידיוט. אבל אני חושב שעם השנים החכמתי קצת..היי אל תעשי פרצוף! אני דווקא מרצה" הוא אומר מעט נבוך ואני מופתעת.

"טוב אני לא מרצה אבל ראית את הפרצוף שלך?" הוא אומר וצוחק ואני מגחכת מעט.

"אז במה אתה כן עובד חכמולוג?" אני אומרת סקרנית.

"אני מפקד" הוא אומר

"באמת?!" אני שואלת והסקרנות שלי גוברת.
הוא מנהנן אליי בחיוך.
"שנה אחרי סוף התיכון הלכתי לצבא" הוא אומר "אני בחופש קצר עכשיו" הוא מסביר.

וואו. מפקד.
ואני לא יכולה לחשוב על דבר מלבד מילה אחת.
סקסי.

"את עובדת בעוד משהו חוץ מדוגמנית?" הוא שואל.

"פה ושם מעלה הצגות, לא משהו רציני אבל זה אחלה כסף" אני אומרת "זה יותר תחביב"
הוא נראה חושב לרגע. על משהו אחר שלא קשור אפילו לשיחה שלנו.

"תזכירי לי שוב בן כמה בן?" הוא שואל בחשד.

"לא ממזמן הוא חגג ארבע" אני אומרת שוב וגופי מתחיל להזיע מעט.

"מי האבא?" הוא שואל פתאום, גורם לי לקפוא במקום אני לא יודעת איך להגיב אז אני מגיבה בזילזול

"מה זה משנה לך כריס?!"

"מי. האבא?!" הוא שואל לאט יותר, גורם לצמרמורת של פחד לעבור בגבי. הוא לא שאל כדי לדעת. הוא דרש לדעת.

אני לא עונה לו. זה לא עניינו. אני רואה אותו ממשיך לחשוב, כמעט כאילו הוא מחשב משהו.

"זה אני?" הוא שואל עם דמעות בעיניים. צדקתי. הוא באמת מחשב משהו, הוא חישב מתי בן נולד.

"אתה צוחק עליי נכון?!" אני צועקת.

"תעני לי!" הוא צועק.

"לא הכל בעולם קשור אליך כריס!" צעקתי.

הוא נרטע אחורה, כאילו פגעתי בו פיזית עם מילותיי.

"דברים קרו כשלא. היית פה. דודים רחוקים שלי עברו תאונה, ואני האפוטרופוס של בן." אני פולטת. אני לא יודעת איך זה יצא כך מהר כל כך.

הוא עומד מולי, נבוך.

"אני מצטער" הוא מילמל.

"זה בסדר" מילמלתי חזרה.

"אני חושב שאני אחזור לבית שלי.." הוא אמר לאחר שתיקה ארוכה.

"לא לא לא. שלא תעז אפילו!" אמרתי בכעס והוא הביט בי מופתע ומבולבל בו זמנית.
"בן יקום מחר בבוקר והוא ירצה לראות אותך, אני לא אצא הבחור הרע פה." קבעתי.

"בסדר. אז אני אלך לחדר אורחים..מסתבר" הוא אמר מוביל את עצמו לחדר השינה.