אף אחד מאיתנו לא מדבר.
כריס נראה אשם ואני ללא ספק נראת נבוכה.
"אל תתייחס אליה.." אני אומרת.
"היא צודקת" הוא אומר לי. "אנחנו כן צריכים לדבר על זה"
"לא. לא אנחנו לא. מתי אתה עוזב בדיוק?" אני שואלת, מכחישה את העובדה שהוא עוזב.
"עוד שבוע בדיוק." הוא לוחש.
"זה יהיה השבוע שלנו. שלי שלך ושל בן" אני אומרת "לא צריך לחשוב על זה שאתה עוזב. יש שבוע שלם להיות ביחד"
"אלינור..אין טעם להכחי--" הוא נאנח
"לא!" אני קוטעת אותו "יהיה לנו שבוע מושלם אם רק לא נדבר על זה, אוקי?"
הוא מהנהן.
אני קמה מהמיטה וניגשת אליו.
הוא מוריד את ראשו בכדי להביט בי ואני מרימה את ראשי בכדי להביט בו.
אפשר לשמוע את נשימותינו.
אני מלקקת את שפתיי ומביטה בעיניו החומות הזוהרות.
זה מרגיש כמו נצח.
הוא נוגע קלות בידי ולאט לאט מקרב אותי אליו.
אני מרגישה את ידיו אוחזות במותניי ובן רגע הזמן חוזר לעצמו, ברגע שאני מרגישה את שפתיו על שלי.
ידיו מטיילות על כל הגוף שלי ואני מרגישה כאילו הגעתי לגן עדן. יותר טוב, הגעתי בין ידיו של כריס.
כל כך הרבה זמן חיכיתי לנשיקות שלו, שאני כל כך מכורה אליהם. נשיקה אמיתית, כזו ששנינו חושקים בה. כזו שרק אנחנו נמצאים בה. לא כמו באולפן הצילומים.
אנחנו מתנתקים זה מזו בהתנשפות.
"לכי לישון. אני אאסוף אותך דבר ראשון על הבוקר" הוא לוחש לי.
אני מהנהנת ונכנסת למיטה.
"אפשר נשיקת לילה טוב?" אני שואלת בחיוך והוא מחייך גם הוא.
הוא מנשק אותי שוב ואני שוב מרגישה בכהות חושים המסחררת.
הוא מתכוון לעזוב אבל אני מושכת אותו לעוד נשיקה והוא נכנע לה.
"אוקי את באמת צריכה לנוח" הוא אומר אחרי הנשיקה הרביעית.
"בסדר בסדר" אני נכנעת הוא נושק לי על הראש ואני מביטה בו יוצא מהדלת ועוצמת את עיניי, עדיין חושבת על כריס, עדיין מהופנטת.
YOU ARE READING
fake
Romansaאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
