לא רוצה לראות אותו יותר לעולם.
------
מאותו היום עברו חמש שנים מאז שפגשתי אותו. יותר מידי זמן אם תשאלו אותי. חמש שנים..עד אותו יום טיפשי ואידיוטי.
באמת ששכחתי מכריס, או זה מה שאמרתי לעצמי. כי אני יודעת שמידי פעם בלילה אני שואלת את עצמי מעניין מה קורה איתו.
אני יושבת לקפה עם חברתי הטובה ביותר, איזבל. היא גם הצלמת שלי.
ישנו גן שעשועים קטן ליד.
"טוב אלי, אני הולכת לאולפן יש כמה דברים שצריך לסדר שם, תבואי עוד שעה" היא אומרת ומשאירה עשר דולר על השולחן העגול הקטן כתשלום על הקפה שלנו.
אני מהנהנת אליה ולוגמת עוד לגימה מהקפה.
אני מסתכלת אל גב של בחור אחד, הוא נראה טוב מאחור, מקווה שגם אותו הדבר מקדימה..
הוא מסתכל האחורה, אליי ואני מרכינה את ראשי שלא יראה את הסומק הבהיר שהתפזר על פניי. מה לעזאזל אני עושה?! יש לי חבר למען השם!
אני ממשיכה לעבור על התסריט שקיבלתי לא ממזמן.
"היי" אני שומעת קול עמוק, משהו מוכר בו מעט.
"ראיתי אותך משם ואני חייב להודות, את יותר יפה מקרוב" הוא אומר ואני מרימה את מבטי אליו בחיוך.
אני מביטה בו שתי שניות והחיוך שלי נמחק כלא היה.
פרצופי מוכה הלם.
"כריס?" אני שואלת יותר מאומרת.
"אלינור" הוא אומר באותו הזמן.
הוא נראה כל כך דומה ועם זאת כל כך שונה. העיניים שלו עדיין חומות בוהקות והשיער שלו עדיין פרוע אם כי הוא הפך למעט כהה יותר. יש לו זיפים קטנקטים על הלסת המרובעת שלו.הגוף שלו..פשוט אלוהי. יש לו יותר שרירים והוא יותר גבוה, ואני לא חשבתי שזה אפשרי בכלל שהוא יהפוך לחתיך יותר.
תשתלטי על עצמך! אני אומרת לעצמי בלב.
"אה...אה..מה אתה עושה פה?" אני שואלת.
"עברתי לגור באזור לא ממזמן, עבר הרבה זמן..הא?" הוא שואל.
הוא צוחק עליי נכון?!
לקח לי פאקינג שלוש שנים להתגבר עליו, והוא בא ואומר שעבר הרבה זמן?! זה כל מה שיש לו לומר?!
"כן.." אני עונה באדישות בפרצוף מעט חמוץ. הוא נראה אשם מעט.
"אז..מה קורה איתך?" הוא שואל ומתיישב. אני מכווצת את שפתיי בחוסר שביעות רצון.
"לא הרבה" אני עונה, מנסה לסיים את השיחה מהר.
"אהבתי את מה שעשית בשיער" הוא אומר ואני מנסה שלא להסמיק.
"כן..החלטתי שקצר יפה יותר" אני ממלמלת.
"אז את מדגמנת..?" הוא שואל וגבותיי מתחברות.
"כן..איך אתה יודע?" עד כמה הוא היה מעוניין בי בחמש שנים האחרונות?
"קשה שלא לראות אותך על מסכים ובפרסומות..ואיפה לא" הוא אומר בחיוך קסום.
אני שותקת.
"את נשואה?!" הוא שואל בפלא. עיניו מביטות בטבעת זהב על ידי.
אני צוחקת נבוכה "לא לא..זה חבר שלי הביא לי ליום הולדת האחרון שלי" אני אומרת.
"אה.." הוא מהמהם, לא יודע מה להגיד.
"אמא אלינור! אמא אלינור!" אני שומעת קריאה ובן מגיע אליי ואני מרימה אותו על ברכיי. הוא מביט בי בעיניו הכחולות- חומות, שילוב יפה שכזה. כריס מביט בי המום ופגוע. מה לא בסדר איתו?
"מי זה?" בן שואל בלחישה רועשת ואני נבוכה.
"זה חבר שלי מפעם, כריס" אני אומרת לו
"היי, מה השם שלך?" כריס שואל.
"בן" הוא עונה לו.
"למה שלא תחכה לי בגן שעשועים ואני אבוא עוד מעט ונלך לאולפן?" אני אומרת לבן בחיוך והוא מהנהן בחיוך גדול אפילו יותר.
אני מסתכלת עליו רץ אל המגלשה השיער החום שלו נראה כמעט בלונדיני בשמש.
"בן כמה הוא?" כריס שואל.
"עוד מעט ארבע" אני עונה.
"הוא דומה לך" הוא אומר. ואני מהנהנת בחיוך נבוך. "אז שיקרת..?" הוא שואל ואני מביטה בו לא מבינה.
"את נשואה..עם ילד?" הוא שואל בקול מאופק.
"לא" אני עונה בכנות.
"אז?" הוא מנסה לגלות. אני מביטה בשעון.
"תקשיב כריס..אני באמת ממהרת..אני חייבת ללכת. סליחה" אני אומרת ואוספת את דברי אל תוך התיק.
"לאן את ממהרת?" הוא שואל.
"לאולפן צילומים" אני עונה.
"אני יכול לבוא?" הוא שואל בחיוך מקסים.
אני נאנחת "אני לא חושבת שזה רעיון טוב כל כך כריס.."
"אני לא אפריע, את לא תרגישי אותי בכלל" הוא מתחנן כמו ילד בן חמש.
"בסדר בסדר" אני אומרת בהסח דעת והוא נראה מרוצה. אין לי זמן להתווכח איתו עכשיו.
"בן! בוא הולכים!" אני קוראת לו והוא מקפץ על תוך ידי.
"סליחה מתוק שלי, אני לא יכולה להרים אותך, הידיים שלי עמוסות" אני אומרת ומניחה אותו.
"אני ארים אותך כל הדרך לאוטו" כריס אומר ואני ממש לא מרוצה אבל בן נראה מרוצה ואני מסתפקת בזה.
כריס מרים אותו על הכתפיים שלו ובן צועק צעקת הנאה.
"והווו אמא אלינור בחיים לא מרימה אותי ככה! ואתה הרבה יותר גבוה!!" הוא צועק כשכריס רץ איתו. בן צוחק והצחוק שלו גורם לי לחייך כרגיל.
"תיזהר כריס!" אני צועקת לו.
"תירגעי, את לא סומכת עליי?" הוא שואל בחיוך.
"לא" אני עונה והוא נעצר. הוא באמת חושב שאני אסמוך עליו אחרי מה שהוא עשה לי? אחרי כל מה שנאלצתי לעבור בגללו..?
"בסדר..אני אזהר" הוא אומר מעט מאוכזב.
"קדימה תיכנסו למכונית" אני אומרת באנחה ומוודא שבן חגור טוב מאחור.
"את אמא ממש דאגנית" הוא אומר.
"אני לא דאגנית" אני אומרת "ואני לא אמא" אני אומרת לו בשקט.
"מה זאת אומרת?" הוא שואל בקול ואני נאנחת.
"לא עכשיו כריס!" אני אומרת וממשיכה בנהיגה.
YOU ARE READING
fake
רומנטיקהאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
