fake

פרק 24: יום הולדת

אני לא מאמינה שאחרי חזרות רבות כל כך העלנו את המופע!
הקהל אהב אותנו. המורה היה סוף סוף מרוצה, והנשיקות עם כריס..טוב..הם היו חלומיות כמו כל הזמן.

הימים עוברים מהר שוב,  ואני מנסה להעלים את הרגעים ביני לבין כריס, אבל שום דבר לא עוזר..

"מזל טוב לילדת יום ההולדת" הוא לוחש לי באוזן. מעביר בי צמרמורות של טוּב.

אני מחייכת רק כשאני רואה את השיער בלונדיני הפרוע שלו ליד ראשי.
הוא מסובב את הכיסא שלי ומתיישב על המיטה שלי מולי.

"בטח כיף להיוולד בחופש הא?" הוא שואל מחוייך.

"זה רק נותן לך סיבה לצאת איתי יותר זמן" אני אומרת בציניות.

"צודקת" הוא לוחש ליד אוזני ואני מאדימה.

"יש לך שמלה לחגיגה??" הוא אומר בחיוך קורן.

"ברור שיש לי, ככה אתה מכיר אותי?!" אני אומרת.

"קדימה רדי לאכול" הוא אומר ומקים אותי מהכיסא.

"רגע אני באמצע שאלה!" אני אומרת כמעט כשאני מסיימת לפתור שאלה מחורבנת במתמטיקה.

"שאלות שאלות. כל היום את פותרת שאלות. לא אכלת אפילו ארוחת בוקר נורמלית" הוא אומר.

"כן אכלתי!" אני מכחישה.

"מה בדיוק?!" הוא שואל.

"את המים של הציחצוח שיניים.." אני ממלמלת.
אנחנו צוחקים.

"טוב אני יורדת.." אני אומרת וקמה בכבדות מכיסא המחשב שלי.

"בואי חזירונת" הוא אומר ומושך אותי לחצי חיבוק ואנחנו יורדים במדרגות.

"אז..מכינים חלב ודגנים?" אני אומרת בציחקוק.

"אני חשבתי על משהו כזה למען האמת" הוא אומר ומראה לי שולחן עם צלחת ולידה סכו"ם וכוס. יש מפית מסודרת בצורת פרח בצד וזר פרחים קטן עומד בקנקן קטן. יש פנקייקים, חביתות, ירקות, שוקולדים.

"אני..א..אבל.." אני מגמגמת.

"לא אני הכנתי..זה לא רעיל אל תדאגי" הוא מצחקק.

"מתי?" אני שואלת.

"אמרתי לאמא שלי שתעזור לי קצת..הכנו חלק אתמול וחלק היום בבוקר" הוא אומר.

"אני..אתה משוגע לגמרי!" אני אומרת.

"ככה אומרים תודה בימיינו?" הוא צוחק.

"זה מדהים! תודה..אני אוהבת אותך" אני פולטת.

"את מה?" הוא שואל כדי לוודא שלא דימיין.

"אני מודה לך" אני מתקנת את עצמי מהר " אני מודה לך. אתה החבר הכי טוב שלי" אני מזכירה והוא מחייך אבל החיוך נעלם מהר מהצפוי.

אנחנו אוכלים הכל ולא משאירים פירור.

"זה מדהים כריס..תודה" אני אומרת שוב.

"ברור..רק.." הוא אומר וידו ניגשת אל שפתיי "תלמדי בבקשה איך לאכול שוקולד" הוא מצחקק ואני מצחקקת ומסמיקה.

אנחנו מבלים כל היום הצפיות סדרות וסרטים, שומעים מוזיקה רוקדים כמו מטורפים ואפילו עושים מלחמת כריות.

"לכי להתארגן ילדת יום הולדת, אני אארגן את הבית" הוא אומר כשמגיע הערב.

אני נכנסת למקלחת. אני מתלבשת בשמלה השחורה שקניתי במיוחד, היא קצרה ונפוחה, החזה שלי חצי חשוף איתה והגב שלי נראה לכל. טוב, אחרי הכל לא כל יום אני בת 18..

אני יורדת למטה אורחים מגיעים, יש מוזיקה אורות וכמובן אלכוהול.

חברות עוברות ואומרות לי מזל טוב חלק מתמזמזים והרוב רוקדים כמו משוגעים.
"אה..אפשר לדבר איתך?" כריס צועק ואני שומעת אותו מבעד למוזיקה.

"כן ברור! בוא לחדר שלי!" אני צועקת בחזרה ואנחנו עולים לחדרי.

אני סוגרת את הדלת של חדרי והמוזיקה נחלשת בבת אחת.

"רציתי רק להביא לך מתנת יום הולדת.." הוא אומר במעט בושה.

"ברור" אני אומרת חצי שתויה.

"הנה" הוא מוציא קופסא קטנה עטופה בזהב עם סרט ורוד ויפה.

"מה זה??" אני שואלת נרגשת והוא מחייך.

אני פותחת את הקופסא ואני רואה שרשרת כסף עם תליון של לב בצבע כחול בהיר אך בוהק.

"חשבתי שזה יתאים לך לעיניים" הוא מתדווה.

"פאק..כריס..זה..זה פשוט כל כך יפה" אני אומרת, מחפשת את המילים לתאר את מה שאני מרגישה.

אני מסתובבת ומחזיקה את שערי והוא עונד לי את השרשרת.

"אני אוהב אותך" הוא פולט.

"אני אוהבת אותך גם" אני אומרת.

אני מנשקת אותו באגרסיביות לפני שהוא שם לב.
"מה קרה לרק חברים?" הוא שואל.

"אה..זין על זה! התאפקתי לא לנשק אותך יותר מידי זמן" אני אומרת ומנשקת אותו שוב.

"אנחנו בחיים לא רק חברים" הוא אומר ומנשק אותי "השמלה הזו פשוט מושלמת עלייך. למרות שלא אהבתי כמה בנים שהסתכלו לך על התחת" הוא אומר בין הנשיקות.

"אם אתה אוהב אותה, אתה עוד יותר תאהב את מה שמתחת" אני אומרת מתנשפת מנשיקות "מקווה שהתגברת על הפחד שלך מהחזיות שלי" אני מוסיפה בגיחוך.

"ומה אם לא?" הוא מתחכם ומנשק אותי שוב.

"אז מזל שאני לא לובשת אחת נכון?" אני לוחשת לו והוא מרים אותי ואני כורכת את רגליו סביב מותניו ומנשקת אותו. הגב שלי פוגע בקיר תוך כדי נשיקה, גם אם רציתי לעצור את זה, ואני לא רוצה, לא יכולתי מרוב התשוקה שבנינו.

"את לא מבינה כמה חיכיתי לרגע הזה" הוא אומר.

"אתה לא מבין כמה חיכיתי לשמוע אותך אומר את זה" אני עונה