fake

פרק 42: אמת

"אני מצטערת" אני לוחשת לו. כשברחתי מביתם אל הים לא ציפיתי לראות שם את כריס.
הוא התעלם ממני.

לא ידעתי לאן אני הולכת בכלל, פשוט הלכתי. ג׳סטין נפרד ממני לפני שהספקתי למצמץ שוב, הוא לא האמין ששיקרתי לו ככה. סם הורתה לי לצאת מביתה, אז יצאתי, הלכתי לאן שהרגלים שלי לקחו אותי. והם לקחו אותי לים, לאותו המקום בדיוק בו אני וכריס היינו, התמונה ששינתה לי את החיים עם הבן אדם ששינה לי את הלב.

אני חוזרת על צעדי, מוכנה ללכת.
"אני בא לפה כל הזמן" הוא אמר פתאום. עצרתי במקומי ושתקתי.

"תמיד באתי לפה. אני אוהב את המקום הזה. הוא הזכיר לי אותך. אותנו." הוא ממשיך, מביט אל האופק. הלחיים שלי מתחממות.

אנחנו שותקים. אני לא רוצה לדבר שוב, אני מרגישה שלא מגיע לי לדבר.

אבל אני לוקחת את עצמי, קרוב יותר אליו ומתיישבת לידו בחול החם.

אני מסתכלת עליו אבל הוא לא מביט בי.

"למה לא אמרת לי?" הוא שואל ולחלקיק שניה מביט בי אבל מפנה את ראשו באנחה. כואב לו להביט בי. אני מביטה בו ורואה את כריס בוכה. כריס מעט ולא בוכה. הייתי חברה שלו מאז ומתמיד והוא היה בוכה לעיתים רחוקות. ולראות אותו ככה, בוכה, אפילו לא מתאפק לעצור את הדמעות, זה שבר אותו, וזה שבר אותי לדעת שזה בגללי.

הדמעות מתחילות לרדת עוד לפני שאני מספיקה לדבר. "הייתי כל כך מטומטמת כריס. כעסתי עליך שהשתכרת ואמרת כמה דברים והתחלתי להרגיש גרוע, חשבתי שזה בגלל כל מה שקרה בנינו אבל לפני ששמתי לב גיליתי שאני בהריון, ממך. ממישהו שכל כך הייתי פגועה ממנו. אבל אחרי תשעה חודשים שלא היה אף אחד לצידי מלבד איזבל וההורים שלי, שממש כעסו עלי אבל נרגעו מעט, היה לי את בן. וכל דבר בו הזכיר אותך עד כדי כאב" אמרתי בבכי.

הוא עדיין לא הביט בי, הפעם הוא הביט בחול ושיחק איתו בידיו.

ניסיתי לעצור את הדמעות, אבל זה היה קשה מידי.

"למה לא אמרת לי?" הוא שאל שוב.

"הרגע עניתי לך.." לחשתי בגימגום.

"לא. למה לא אמרת לי כששאלתי אותך? למה שיקרת לי?" הוא שאל.

הדמעות התחדשו "פחדתי. כי אני פחדנית מטומטמת" אמרתי נגעלת מעצמי. הוא שתק. כל מה שרציתי ברגע זה שהוא יגיד לי שאני המטומטמת שלו, רק שיסלח לי. אבל הוא לא דיבר.

ניגבתי את דמעותיה ומשכתי עוד פעם אחת אחרונה באף.

"אני רוצה לבלות איתו" הוא אמר פתאום.

הפעם זה היה תורי לשתוק. אין דבר שיכולתי לעשות. הנהנתי.

"בבקשה אבל כריס. תעשה משהו בשבילי..אני יודעת שזה לא מגיע לי..אבל בבקשה אל תגיד לו שזה אתה, אני מתחננת. אני רוצה להגיד לו את זה גם, אני רוצה להסביר לו" אני מתחננת למרות שבן רק בגיל ארבע ולא יבין דבר, אבל בזמן האחרון אני מאכזבת אותו יותר מידי, ועכשיו.. אם הוא יידע שכריס הוא אבא שלו, הוא יבלה רק איתו ואני אשאר לבד. זה היה אנוכי מצידי לחשוב ככה, אבל לא רציתי לאכזב הבן שלי שוב..לא רציתי הוא ישנא אותי.

כריס הנהן ואני הלכתי לביתי.

בן היה כבר במיטה ואיזבל שאלה אותי מה קורה אבל אמרתי לה שאני אגיד לה מחר ונחתתי על המיטה שלי, כשסערת הרגשות עדיין מתערבלת בליבי.