fake

פרק 22: ניפגע

"רק חברים" הוא אומר בהסכמה אבל יש מן עצב בעיניו.
"קדימה..להצגה" הוא אומר וגורר אותי ואני הולכת אחריו צוחקת.

-----------

"יותר טוב..יותר טוב.." הוא אומר כשבוחן את הסצנה שלנו ואני וכריס מחייכים זה לזו.
"משוחררים" הוא אומר ומניף בידו.

"אז..אתה בא?" אני אומרת ומתקדמת לכיוון האוטו שלו. הוא נראה מבולבל לרגע.

"כן..כנסי" הוא אומר ופותח לי את הדלת.

"אווו איזה ג'נטלמן" אני אומרת והוא מגלגל עיניים בחיוך.

אנחנו שומעים שירים על פול ווליום.
כשאנחנו מגיעים לביתי אני מיד קופצת על המיטה שלי ואנחנו יושבים לראות טלוויזיה.

"למה לעזאזל את רואה את הסדרות הטיפשיות האלה?!" הוא אומר כשאנחנו רואים את הסדרה הספרדית.

"זו סדרה מושלמת!" אני קובעת. הוא נאנח ונופל לאחור כך שהוא שכוב על המיטה שלי.

"בן..אתה שוכב על החזייה שלי" אני אומרת.

"מה? מה !" הוא צועק בבהלה ומעיף את החזייה ונופל מהמיטה.

כל האוויר שבריאות שלי יוצא בצורת צחוק ואני מחזיקה את בטני מכאב של צחוק.
אני מוחה דמעת צחוק "ראית איך..נבהלת..ואז נפלת" אני אומרת ושוב מתחילה לצחוק.

"זה ממש לא מצחיק" הוא אומר אבל עדיין יש על פניו חיוך קטן.

"אפשר לחשוב כאילו לא ראית חזיות בחיים שלך" אני אומרת.

"ברור שראיתי, אבל לא את שלך!" הוא אומר בגועל.

"סליחה?! למה אתה כזה נגעל?? יש לי חזיות מושלמות!" אני אומרת וצוחקת.

"כן..אני רואה" הוא אומר ומרים בזהירות את החזייה שנשכב עליה כאילו היא פצצה שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

"זה לא נחשב! זו סתם חזייה מלפני שנה!" אני אומרת. מכל החזיות שהוא יכל לשכב עליהם הוא נשכב על החומה המגעילה שאני מחזיקה אצלי במגירה ושמה אותה רק בלת ברירה.

"תירוצים תירוצים" הוא אומר.

"מה שתגיד. אבל יש לי חזיות מהממות" אני אומרת.

"אה כן? תוכיחי!" הוא אומר

"זו הדרך שלך לראות חזיות?" אני אומרת בציניות והוא מגחך. אני קמה לארון שלי ומחפשת חזייה סקסית. גאד. אני לא מוצאת אחד. לעזאזל! הייתי חייבת לקנות חזיות של הלו קיטי?!

אני זורקת חזיות בחדר בניסיון למצוא את האדומה התחרה היפה שלי וכריס עסוק בלהתחמק מהחזיות שלי כאילו אני זורקת לעבר החדר נשק גרעיני.

"אני לא מוצאת אותה!" אני אומרת בייאוש.

ואז מכה בי העובדה..פאק. אני לובשת אותה.

"טוב..למעשה אני כן רואה אותה..היא פשוט עליי" אני אומרת במבוכה והוא צוחק בקול.

"ברור ברור" הוא אומר בחוסר אמונה.

אני כל כך תחרותית שאני מורידה את החזייה שלי מתחת לחולצה ומוציאה דרך השרוול.

"מספיק טוב בשבילך?" אני אומרת זורקת על פרצופו. הוא ממהר להוריד את החזייה מפניו מהר ככל האפשר.

"תגידי את נורמלית?! מה את זורקת עליי חזיה!" הוא צועק בפאניקה ואני צוחקת.

הוא פתאום קרוב אליי ואני יכולה להרגיש את הנשימות שלו מעליי. הצחוק שלי דועך.

"אני אוהב את הצחוק שלך.." הוא אומר בשקט ואני שותקת, מנסה שהוא לא ישמע עד כמה חזק הלב שלי פועם עכשיו "ואני אוהב גם את החזיות שלך" הוא מוסיף בחיוך ואני מגכחת ומגלגלת את עיניי.

אני יותר מידי קרובים יחסית לחברים..
"אז..הולכים לבלות הערב?" אני אומרת, משנה נושא, ומסתובבת למראה בחדרי ומסדרת את השיער שלי, כאילו זה מה שתיכננתי לעשות כל הזמן הזה, כאילו בכלל לא עמדתי משותקת למילותיו.

"אה..כן..אם זה מה שאת רוצה" הוא אומר.

"לפארק החדש ההוא בים?" אני אומרת בחיוך והוא מהנהן.

אני לא יודעת מה קרה בדיוק עכשיו..אבל מה שזה לא היה, אסור לזה לקרות יותר..אני וכריס הסכמנו.. רק חברים! לא מעבר.

אני לא יכולה ליפול לזה שוב..מצד שאני אני לא יכולה שלא ליפול לזה שוב..

איך אני אמורה להחזיק מעמד רק בתור חברה שלו?

אני מקווה שבשבילו זה פחות קשה מאשר לי..כי בסוף שנינו ניפול אחד אל השני..ושנינו ניפגע..