fake

פרק 52: תישאר

בן חיבק אותו וכריס חיבק אותי כך שבן בנינו.
הרגשתי נפלא, למה זה לא יכל להשאר ככה נפלא?

------

אבל הרגע נגמר. וכריס קם והלך.
בן ואני הלכנו גם אנחנו לאחר שסידרתי הכל במכונית.

"אני מצטער שכעסתי אמא" הוא אמר.

חייכתי אליו חיוך קטן בעודי דואגת שהוא ייצא מהמכונית בלי סיבוכים.
אני עונה לסליחתו בנשיקה.
הוא מחייך אליי.

אני מובילה אותו היישר למקלחת ואחר כך למיטה.

"את חושבת שכריס אמר את האמת? את חושבת שהוא יחזור?" הוא שאל אותי מודאג לרגע. הוא שוב חזר לקרוא לו כריס.

"אני חושבת שהוא יחצה חצי עולם בשבילך, בן-בן " אמרתי בכנות וליטפתי את שיערו הכמעט בלונדיני למשך כמה דקות ויצאתי מהחדר בעוד שבן חצי ישן.

ולמרבה הפלא, בדיוק מה שרציתי קרה.
השבוע עבר מהר ובלי דרמות.

זה היה רק שבוע רגיל שבו צחקתי ודיברתי עם איזבל שהכירה לי את החברה החדשה שלה, זה היה שבוע רגיל שבו שיחקתי עם בן, זה היה שבןע רגיל שבו עבדתי נפלא בלי ששום דבר יסיח את דעתי.

אלא שמשהו הסיח את דעתי.

אני אשק אם אומר שלא חשבתי עליו, כל שעה, כל דקה, כל שניה עד שזה נהיה מעיק.

השבוע אולי עבר בנעימות, אבל התגעגעתי לכריס, גם אם הוא הוציא אותי מדעתי, גם אם רבנו, גם אם כל מה שיכולנו לעשות זה לצעוק אחד על השניה.

אני אוהבת אותו. ורציתי שהוא יישאר.

"היי בני, איך היה בגן היום?" שאלתי בחיוך כשהוא מקפץ אל זרועותיי לחיבוק.

"היה כיף" הוא עונה בקצרה "את חושבת שנוכל להגיד שלום לכריס?" הוא שאל וגרם לי ללחוץ על הברקס.

צופר של אוטו נשמע ואני התעוררתי והמשכתי בנסיעה.
"הוא חוזר היום לבית שלו בן-בן " אמרתי.

"אני יודע. את ואיזבל דיברתן על זה ואני רוצה להגיד לו שלום" הוא אמר.

נאנחתי בחיוך קלוש.

"בן..אני לא יודעת מתי הטיסה שלו, אולי הוא כבר הלך " אמרתי בעצב.

"תשאלי אותו " הוא ביקש בתחינה.
נאנחתי שוב.

ולבקשתו של בן, התקשרתי אל כריס כשהגענו לבית.

"היי" הוא אמר מבעד לטלפון, רק הקול שלו העביר בי צמרמורת געגועים.

"היי" אמרתי.

"כריס! כריס!" אמר בן באושר ואני נאלצתי לשים את כריס על רמקול.

"מה קורה אלוף?" הוא אמר לו.

"אני בסדר. אני רוצה להגיד לך שלום!" בן השיב בהתלהבות.