------
בשבוע שעבר מהר לא ראיתי את כריס ליד סם בכלל, לא שזה משנה משהו..
תירגלנו את החזרות שוב ושוב. לא נאלצתי לנשק אותו והוא לא אמר מילה בנושא, רק שיחק את הדמות שלו, ואני את הדמות שלי..
המורה לתיאטרון מאוכזב מאיתנו נורא בזמן האחרון..הוא פשוט נאנח על כל דבר שאנחנו עושים, סוף כל סוף הוא כנראה מודע לעובדה שהוא עשה טעות והפך אותנו לשחקנים הראשיים.
"לא לא לא לא!" המורה אומר שוב בתיסכול ברגע שאנחנו מראים לו את הקטע שוב.
"משהו לא בסדר..כאילו משהו מת..בכם!" הוא אומר ואני מחליפה עם כריס מבטים מבולבלים.
"אין כלום בניכם! כאילו אתם שני זרים! אתם סתם מקריאים מדף! בלי רגשות!" הוא אומר בתיסכול ואנחנו נאנחים. אני לא מבינה, מה הוא רוצה מאיתנו?!
"משהו קרה נכון?" הוא אומר ומעביר את ידו על הזקנקן הקטן שלו בחשיבה. הוא מסתובב סביבי וסביב כריס ואנחנו מסובבים את ראשנו בניסיון לראות מה הוא רוצה.
"אתם לא אותו דבר" הוא ממלמל. מה זאת אומרת?!
"משהו קרה בניכם!" הוא אומר עם אצבע מאשימה.
"מה?!" אני וכריס אומרים באותו זמן. הוא מסתכל עליי אבל אני לא מעיזה להביט בו גם.
"כן כן כן כן..עכשיו הכל ברור!" הוא אומר כאילו מצא פתרון למשמעות החיים.
"מה ברור בדיוק?" כריס שואל.
"משהו קרה בניכם. ואתם לא זזים מפה עד שתפתרו את זה" הוא אומר ואני פוערת את עיניי ואני בטוחה שכריס עושה בדיוק את אותו הדבר, עומד בפה פעור ועיניים פקוחות מהלם.
"עזבו את ההצגה! לכו לחדר לבד. ותתחילו לפתור את מה שקרה בינכם" הוא אומר ואנחנו הולכים בחוסר אונים לחדר ריק.
אני יושבת על כיסא ומשחקת בשרוכי הנעליים שלי. כריס שעון על השולחן ופתאום אני שמה לב שהחולצה שלו צמודה לגופו ומבליטה כל שריר ושריר בגופו.
זה רק אני או שחם פה?
אני בולעת רוק כבד בגרוני.
"אני אוהב שאת עושה את זה" הוא אומר פתאום אחרי חמש דקות שלמות של שקט.
"עושה את מה?" אני שואלת.
"שאת משחקת עם השרוכים שלך..את עושה את זה כשאת רוצה להגיד משהו אבל מפחדת" הוא אומר. האוויר נהיה קשה יותר לנשימה בן רגע.
"איך..איך אתה יודע?" אני שואלת. זה נכון. אני באמת רוצה להגיד לו כל כך הרבה דברים אבל אני מפחדת לפתוח את הפה שלי ראשונה, כי אני לא רוצה עוד ריב ואני לא רוצה עוד דרמה..
"את שוכחת שאני החבר הכי טוב שלך, נכון?" הוא אומר ונוגע בפניי. אני מכורה למגע שלו. הוא מעביר את ידו על קו הלסת שלי ואני מרגישה שהחום בגופי רק גובר וגובר.
"אני גם אוהב שאת מסמיקה ככה" הוא אומר מעביר את ידו על לחי אחת ודרך האף עובר ללחי השניה שלי. הלחיים שלי מסמיקות אפילו יותר מהנגיעה שלו.
הוא מתקרב אליי ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה שינשק אותי אבל מצד שאני אני כל כך רוצה.
אני עומדת ללא כל התנועה, בקושי נושמת. משותקת.
"אני מצטער" הוא לוחש מילימטר אחד מתנשק אותי ואני מתעוררת פתאום, התנועה חוזרת לגופי.
"לא!" אני אומרת וצועדת צעד אחורה. אני מניחה את ידיי על החזה שלו, מונעת ממנו להתקדם. הדמעות שלי כבר יורדות מהעיניים לפני שאני שמה לב בכלל. "לא! אל תעשה את זה..בבקשה" אני אומרת בקול חנוק מדמעות.
"לא לעשות מה?" הוא שואל.
"אל תעשה את כל זה!" אני אומרת ומרימה את הקול. "אל תגיד לי שאתה מצטער ותשכב עם אחרות.."
"הייתי שיכור! הייתי חייב להשתכר כדי לשכוח שאת פאקינג שונאת אותי!" הוא צועק ומחזיק בשערו. בעיניים המדהימות שלו מבצבצות דמעות.
"אני לא התכוונתי..אני..אני מצטערת..אני לא שונאת אותך..בחיים לא" אני אומרת "הלוואי שהיית קוטע אותי..כל כך כעסתי ואני כל כך מטומטמת!"
"את באמת דיי מטומטמת" הוא אומר ואני נגעלת ותוקעת בו מרפק.
"טוב אבל את המטומטמת שלי" הוא אומר גורם לי להסמיק. "אל תבכי, מטומטמת שלי" הוא אומר ואני צוחקת. הוא מנשק את הדמעות שלי ואז מלקק את השפתיים שלו "יאמי, מלוח" הוא אומר.
"איכס!" אני אומרת בגועל ודוחפת אותו קלות ממני.
"ככה אני אוהב אותך, צוחקת" הוא אומר ואני מחייכת אליו.
"התגעגעתי אלייך" הוא אומר ורוכן אליי.
"אבל אני ממש פה" אני אומרת ומצחקקת.
"התגעגעתי אלייך ככה, צוחקת, אוהבת, איתי" הוא אומר ואני מסמיקה.
"לא..כריס לא!" אני אומרת. "אני לא יכולה..כלום לא יקרה בנינו. אני אוהבת אותך, באמת. אבל בוא נישאר חברים הכי טובים, אוקי?" אני אומרת והוא נראה פגוע.
"אה..אני מבין.." הוא אומר ומגרד בעורף שלו.
"זה פשוט..אני לא יכולה..אני לא יכולה לעשות איתך את אותם דברים שעשית איתה.." אני אומרת בכנות.
"אני..אני מבין.." הוא אומר וזה נראה כאילו כואב לו להגיד זאת "זה בסדר..אני רק שמח שאני יכול לדבר איתך, לצחוק איתך, לבלות איתך שוב"
אני מחייכת אליו והוא מחייך אליי חיוך כאוב.
"אני יכול לעשות משהו קטן ואחרון?" הוא אומר בלחש.
"כן" אני אומרת. לא יודעת מה הוא מתכוון לעשות, ולפני שאני מספיקה לגלות הוא מנשק אותי, נשיקה שאני לעולם לא אשכח.
אנחנו מתנשפים "א.." אני אומרת. אם זה נחשב להגיד משהו. החזה שלי עולה ויורד בניסיון להדביק את הפער בין נשימה לנשימה.
"הייתי חייב..רק פעם אחת אחרונה" הוא מילמל.
"אני..אני..אנחנו בסדר..הכל בסדר..רק בלי נשיקות. רק חברים!" אני קובעת, מנסה לדבר כראוי.
"רק חברים" הוא אומר בהסכמה אבל יש מן עצב בעיניו.
"קדימה..להצגה" הוא אומר וגורר אותי ואני הולכת אחריו צוחקת.
YOU ARE READING
fake
Roman d'amourאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
