"את יכולה להשתחרר אבל נשאיר אותך לעוד יום רק ליתר ביטחון" אומר הרופא במהירות שנכנס לחדר. הקטע המרגש והרומנטי נקטע ואנחנו מביטים בו ומהנהנים לחיוב.
אני מתחילה להיכנס למציאות
"איפה בן??" אני שואלת מודאגת.
"הכל בסדר..השארתי אותו אצל איזבל" הוא אומר ברוגע.
אני שותקת.
איזבל הסכימה לשמור על בן, למרות הכל?
אני מביטה בכריס והוא מביט בי בדממה. מי ידע שגם דממה יכולה לדבר..אפילו טוב יותר ממילים.
מה נעשה עכשיו?
מה יקרה עכשיו?
"לכי לנוח, אוקי?" הוא מוודא אבל אני לא מהנהנת לחיוב. אני לא רוצה לנוח, אני רוצה להיות איתו, אני רוצה להיות עם בן.
"אני רוצה לראות את בן" אני אומרת.
"את חלשה מידי, אלינור"
"אני רוצה לראות את בן" אני אומרת שוב.
"אלינור.." הוא נאנח אבל אני ממשיכה
"אני רוצה לראות את בן"
"את יכולה לשגע פילים" הוא אומר פתאום ואני שותקת. שנינו שותקים.
אני מחייכת חיוך קטן וחלוש וגם הוא מגחך מעט.
"אני רוצה לראות את בן" אני חוזרת ואומרת שוב.
הוא נאנח ומניד בראשו.
"בסדר בסדר רק תשתקי קצת" הוא אומר ואני מצחקקת באפיסת כוחות.
"תנוחי. אני אלך להביא אותו" הוא מודיע ואני מהנהנת.
הוא יוצא מהחדר ואני מחכה בציפייה אבל העייפות משתלטת עליי כבר בדקות הראשונות, ואני נרדמת.
אני שומעת ציחוקוקים וצעקות ואני פוקחת את עיניי.
הכל היה חלום אני חושבת לעצמי, אין סיכוי שכל זה קרה.
אבל הנה אני, במיטה לבנה כשלידי עומדת מכונת שמצפצפת בהתאם לפעימות ליבי.
אני נאנחת.
"עכשיו יהיה אפשר לראות את אמא?" אני שומעת קול מוכר. בן?
בן!
"נסתכל עם היא ערה. אנחנו לא רוצים להעיר אותה" עוד קול מוכר. כריס?
הדלת נפתחת מחריץ קטן.
אני מחייכת למראה עיניו החומות של כריס.
בן נכנס במהירות והראש שלי מסתחרר.
"תירגע אלוף" כריס אומר לו ומרים אותו מהקרקע.
הוא מתיישב על כיסא ובן יושב על ברכיו.
"את מרגישה טוב אמא?!" הוא שואל בקול רם ודאגני.
אני מהנהנת אליו בחיוך. והוא מטפס על המיטה שלי.
"בן לא!" כריס אומר לו אבל בן עולה על המיטה שלי ומתחפר בין זרועותיי.
אני נושקת לראשו מלא השיערות הכמעט בלונדיניות שלו.
"התגעגעתי אלייך אמא" הוא אומר לי בקול צפצפני חלש.
"גם אני התגעגעתי אלייך" אמרתי ונשקתי שוב לראשו. "בן..כריס הוא לא רק חבר שלך.." אני אומרת וכריס מביט בי המום.
בן מסתובב אליי עם עיניים חצי כחולות חצי חומות גדולות ותמימות.
אני נושמת בכבדות.
"כריס..כריס אבא שלך" אני אומרת בבת אחת.
אף אחד לא מדבר.
בן קם מהמיטה ומתרחק ממני לכיוון כריס.
הוא מושך במכנסיו "זה אומר שאני יכול לקרוא לך אבא?!" הוא אומר מרוגש.
אני מחייכת קלות.
כריס לא יודע איך להגיב.
לבסוף הוא רק מהנהן ומרים את בן חזרה על ברכיו.
הדלת נפתחת.
איזבל עומדת לפנינו המומה, ואני המומה לא פחות ממנה.
"אני..זאת אומרת..סליחה..לא התכוונת להפריע" היא מגמגמת.
"לא. אנחנו בדיוק הולכים" אומר כריס.
"אני אלך לקנות לבן גלידה מהחנות בקומה התחתונה. יש לכם עשר דקות לסדר עיניינים. אתן החברות הכי טובות, אתן יכולות לעשות את זה." הוא לוחש לי ונושק ללחי שלי.
בן יוצא עם כריס נרגש ואיזבל נכנסת לחדר הלבן הקטן ברצינות.
YOU ARE READING
fake
Romanceאלינור מתערבת עם חברה הטוב ביותר, כריס שהיא תצליח להיות חברה שלו לחודש אחד בלי להיפרד ממנו. כריס בטוח בעצמו גם הוא וחושב שהוא יצליח להיות חבר של אלינור. הם מתערבים מי ייפרד אחד מהשני ראשון. הם מנסים לשבור אחד את השניה ולעשות את מה שהשני שונא, אך זה...
