fake

פרק 15: מאוחר מידי

~~

אני קמה בהרגשה מגעילה. כל תא קטן בגוף שלי רוצה להישאר במיטה לנצח.
אני נאנחת בכבדות וקמה מהמיטה.
הכרית שלי ספוגה בדמעות ואני נזכרת איך נרדמתי אתמול בלילה.

אני מוציאה מקופת החיסכון שלי 300 שקלים ואני הולכת לבית הספר באוטובוס.
אני לומדת את המקצועות שלי להיום. והנה מגיע המקצוע הקשה מכולם, תיאטרון.

היום עושים אודישנים להצגת סוף המחצית הטיפשית הזו. הצגה על זוג נאהבים שרבים ודרמה ובכי ושטויות. אני מתכוונת להיות רק דמות משנה או משהו כזה.

אני רואה את כריס על הבמה ואני פשוט ניגשת אליו.

"קח" אני אומרת ומניחה את הכסף על השולחן שמפריד בנינו. יופי, עכשיו זה נראה רק יותר דרמטי. איזה מן סצנה צריכה שולחן?!
"אני לא רוצה את זה" הוא אומר.

"כריס אל תעשה מזה ביג דיל. פשוט תיקח את הכסף וזה הכל" אני אומרת בעצבים.

"אם זה מה שיגרום לך להפסיק לדבר איתי אז אני לא רוצה לקחת את זה!" הוא מרים את קולו.

"ככה או ככה אני לא אמשיך להיות בקשר איתך!" אני אומרת גם אני בקול מורם ואני הולכת מן הבמה, אבל הוא תופס אותי ואני נעמדת מולו.

"תיקח את זה ממני כריס!" אני אומרת ומטיחה את הכסף בחזה שלו.
הוא מחזיק אותו.

"אני מצטער אוקי? עשיתי משהו טיפשי. מאוד טיפשי" הוא אומר ומתקרב אליי. אנחנו קרובים מידי. קרובים ממה שרציתי שנהיה.

הוא מזיז את שערי מאוחרי האוזן וזה עדיין מעביר בי צמרמורת.
הוא מנשק אותי פתאום ואני מרגישה טוב רק לרגע אחד ואני נזכרת, בשפתיים האלה הוא נישק את סם.

אני דוחפת אותו ממני.
"לא כריס! אתה לא יכול פשוט לנשק אותי ולצפות שזה יעבור. כי זה לא עושה את מה שעשית טוב יותר! אוקי?" אני צועקת ומתרחקת ממנו, פוחדת שאם הוא ינשק אותי שוב אני אכנע לנשיקות שלו ואפסיק לכעוס.

"אוקי, אוקי" הוא אומר מהר בבושה.

"אני חושבת שתלך.." אני אומרת.

"מה?" הוא אומר, לא מבין.

"אני חושבת שכדאי שתלך" אני אומרת עם דמעות בעיניים. הכעס זורם לי בדם.
הוא מתקרב אליי ומחזיק בידי.

"לא. אני לא אלך. אנחנו נמצא לזה פתרון. זה אנחנו. אני לא מוותר עלינו. אני לא יכול לדמיין אותי בלעדייך..את יודעת שאני לא יכול. אני לא יכול לא לראות יותר את העיניים הכחולות והיפות שלך, את השיער החום והארוך שלך, את השפתיים העבות שאני כל כך אוהב. את יודעת שאני לא יכול." הוא אומר והדמעות שלי ממשיכות לזרום מעיניי. הוא מחבק אותי וגם הוא בוכה עכשיו, בכי שקט, אבל כואב.

"אני לא יכולה. אני לא יכולה להביט בך יותר. אני לא יכולה להסתכל עלייך בלי לדמיין אותך איתה. זה לא משנה מה תעשה או מה תאמר. כי אני לא יכולה להפסיק לדמיין אותך איתה, פוגע בי. בדיוק כשהבנתי עד כמה אני אוהבת אותך. בדיוק כשבאתי להגיד לך את זה..שאני אוהבת אותך" אני אומרת ומרחיקה אותו ממני.

"אני אוהב אותך" הוא אומר בבכי. הלב שלי מתפרפר חלושות.

"זה מאוחר מידי.." אני אומרת.

"לא. זה לא יכול להיות שזה נגמר נכון?" הוא אומר.

"אז איך זה קורה? איך זה נגמר עכשיו?" אני אומרת ומנגבת את הדמעות מפניי.

פתאום ישנם מחיאות כפיים שמעירות את שנינו מהבועה שהיינו בה.

"אני חושב שמצאנו את שני השחקנים הראשיים שלנו. כפיים לאלינור וכריס" המורה לתיאטרון אומר ואני רוצה לקבור את עצמי, עמוק עמוק באדמה.

זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו. עוד דרמה עם כריס.