כנפיים של לוחמים

-18-ההבטחה האחרונה-

ג'ייסון

אחרי יומיים קלאני השתחררה מבית החולים, במהלך הזמן הזה צפיתי באחי מהצד, הוא סוף סוף פעם ראשונה מזה עשר שנים סוף סוף מאושר, מאושר יותר ממני, שמח, מתחיל להאמין שוב פעם באהבה, יותר ממה שאני האמנתי אי פעם,

למען האמן אני לא כועס על מייקל ועל קלאני, אני רק מקווה שקלאני סוף סוף באמת תמצא את האושר שלה לצד אחי, וכך אני מקווה גם בשביל אחי, כי לאחי הגדול ולקלאני מגיע את הדבר הזה שנקרא 'אושר' ו'אהבה',

במובנים מסוימים היא ומייקל דומים יותר ממה שנדמה להם, הגיע הזמן שלי לעזוב, תשע שנים חיכיתי לקלאני בציפייה שאולי נחזור להיות כמו פעם, אבל זה לא יקרה, אני יודע את זה, כי עכשיו חלק בלב שלי ויתר עליה לטובת אחי,

מגיע לה הרבה יותר טוב ממני, הגיע הזמן שאעזוב לצרפת בדיוק כמו שרציתי, אחפש את עצמי, אנצל את כל הזמן שלבד שיהיה לי בשביל עצמי, לפעמים בחיים צריך לדעת מתי לעצור, לנשום אוויר, לקחת נשימה עמוקה ולחיות את הרגע כראוי, בלי דאגות, בלי מחשבות מיותרות וחסרות וטעם.

הגעתי בבוקר למשרדים החדשים, הופתעתי לגלות כשאתה מפתח קשרים נכונים כמה הם יכולים לעזור לך, מסתבר שלקלאני באמת יש הרבה קשרים כמו שהסיפורים והאנשים סיפרו עליה מפה לאוזן במהלך השנים,

"זה מדהים קלאן, תודה" מייקל הודה לה כשהגענו כעבור הימים הקשים שעברנו, הוא חיבק ונישק אותה, "אני רוצה לדבר איתכם רגע" זרקתי לפתע,

"הכל בסדר ג'ייסון?" מייקל שאל,

"הכל מצוין, הגעתי להחלטה במהלך היומיים האחרונים ואחרי כל מה שעברנו" השבתי, "איזו החלטה?" קלאני שאלה והיה ברור לי שהיא הרגישה לאן אני חותר, "החלטתי לעזוב לצרפת, זה פשוט יותר מדי בשבילי, ואני בטח שתסתדרו לבד,

אתם מוקפים פה באנשים טובים, חזקים, נאמנים ובעיקר לוחמים, אני לא נחוץ כאן, קלאני ממך אני צריך לבקש את הסליחה הכי גדולה שיש, אחרי כל מה שעברת בגללי, ואחרי התשע שנים האלה ששוב נפגשנו אני בוחר שוב פעם לעזוב,

מייקל גם ממך אני מבקש סליחה, שאני בוחר פתאום לעזוב כשאתם הכי צריכים אותי, אבל זה לא פרידה לתמיד, רק לזמן הקרוב, אני רוצה קצת זמן לעצמי, אני מתכוון לזמן אמיתי, בלי בחורות, בלי אלכוהול, בלי מירוצים חסרי תקדים בכביש, רק ליהנות, לחיות את הרגע, אני מצטער"

עניתי לשאלתה של קלאני, "אתה תהיה חסר לצוות, ולמען האמת פעם ראשונה שאני לא כועסת עליך על זה שאתה עוזב, סוף סוף למדת להיפרד כמו גבר, ולא עזבת כמו פחדן, מסתבר שהזמן שלך איתנו במשרדים לימד אותך דבר או שניים,

ואם כל העצב שבדבר שאתה עוזב, יש לי הודעה גם שאני מקווה שתשמח אתכם, אני בחרתי לעזוב את עולם הקרבות, החלטתי להקדיש את כל הזמן שלי בעזרה לאזרחים כאן בכפר" קלאני אמרה,

"אתה יודע שאני לא יכול לכעוס עליך, אתה אח שלי, ואני גם הבן אדם הראשון והאחרון שתמיד יבין אותך, אני אתגעגע, ואני מקווה שתבוא לבקר" מייקל התקדם לעברי לצד קלאני ומשכתי אותם לחיבוק,

"זה לא לתמיד, רק לזמן הקרוב עד שאני ארגיש מוכן לחזור לכל הדבר הגדול הזה" לחשתי לבסוף,

בערב קלאני, אדריאן, אנטוני ואמיל הגיעו לביתנו שלי ושל מייקל ועשינו מסיבת פרידה.

קלאני יצאה לכיוון המרפסת ונשענה על המרפסת, "הכל בסדר?" יצאתי בעקבותיה ושאלתי, "כן, אני מצטערת" היא השיבה,

"על מה את מצטערת? על זה שהתאהבת בבן אדם הנכון, על זה שבפעם הראשונה בחייך בחרת בעצמך לפני כולם, אין לך על מה להצטער, כי את ואח שלי דומים הרבה יותר ממה שנדמה לך ולו, חיכיתי לך תשע שנים, התגעגעתי לחברה הכי טובה שלי לא רק לזוגיות שהייתה לנו,

קלאני אני תמיד יאהב אותך, את מעבר לאחת הבחורות שזיינתי, את החברה הכי טובה שהייתה לי מאז שאני זוכר את עצמי, את אשת הסודות הכי גדולה שהייתה לי אי פעם בחיים, אין לך על מה להצטער, אני מאחל לך ולאחי בהצלחה, ובבקשה ממך תשמרי עליו כשאהיה בצרפת, כי הוא יצטרך מישהי כמוך" אמרתי בכנות ובגילוי לב כלפי המצב החדש,

"גם אתה ג'ייסון" היא אמרה לבסוף וחיבקתי אותה,

"תבטחי לי שתשמרי על עצמך קלאני לייסון" לחשתי לבסוף,

"אני מבטיחה" היא סיכמה.

-18-