כנפיים של לוחמים

-44-כי בשבילי היא מושלמת-

נדיה

כל המועצה הישנה של הכפר ניו אורלינס, הגיע, כולנו המתנו לארדואן, "נתחיל" החלטתי לבסוף והתיישבנו כל חברי המועצה הוותיקה ביותר של הכפר חלקנו שולחן והתיישבנו סביבו, "נדיה תרשי לי לציין בפנייך שאני מתרגש, עבר הרבה זמן מאז שכף רגלך דרכה כאן בניו אורלינס ועוד בכפר הזה" אנדי הצעיר שבינינו הוויתיקים פתח ואמר כשהוא לוגם מכוס המים שלו,

אם רק הייתה יודע כמה פעמים כף רגלי דרכה בכפר הזה כשאתם הייתם עסוקים בלגדל ולחנך את הילדים שלכם, נראה שהיינו מדברים קצת אחרת- חשבתי לעצמי,

"תודה אנדי, טוב לראות גם אתכם, חבריי הוויתיקים. אז הסיבה שביקשתי מארדואן וממר דומארק לגייס את כולם ולקיים את הפגישה הזאת, היא להעיר בעיה שהתעוררה בכפר הזה כמעט מאז ומתמיד, ובשנים האחרונות הבעיה רק גברה מאשר פחתה-" התחלתי לומר כשאני מתיישבת בכיסא שבראש השולחן של המועצה,

"הבעיה היא יחידת ארטמאיס" לפתע היא הגיעה, כשהיא עומדת לצידו של ארדואן,

אלוהים יכולתי להישבע בחיי שקולה כל כך זהה לשל ג'יימס, ללא ספק את הנחישות ירשה ממני- בלי לתת לעצמי יותר מדי קרדיט,

"מי את?" קאמי עוד אחת מחברי המועצה שאלה, "אני קלאני לייסון, בטח רובכם מכירים אותי כ- לה לובה, או כזאבה, זה אותו הדבר" קלאני ירתה בחדות, היא סרקה את כל חברי המועצה עד שמבטה נפגש בשלי,

כולם זזו באי נוחות במקומותיהם סביב השולחן, חלקם כיחכחו בגרונם מרוב התחושה שגרמה להם האי נוחות,

"קלאני, עבר זמן רב, מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך באופן כל כך רחוק" ניגשתי לעברה וליטפתי את פנייה, היא עצמה את עיניה, הרגשתי כיצד קיוותה בכל ליבה שהרגע הזה יימשך נצח לא פחות ולא מן הנצח הזה,

"את רוצה שאנסה לסלוח לך על כל הרגעים שבהם הותרת אותי לבד, או גרמת לי לחשוב ככה בכל אופן, נהפוך להיות כאחד, נלחם ביחד ביחידה הזאת, ננקום ביחד בשם אהוב ליבך ובשם אבי האמיתי שלא זכה להכיר אותי ולגדל אותי,

את איתי או שמכאן אני ואת לבד, ונבחן ונראה הדרך של מי יותר מנצחת, לכי על זה" היא ענתה בישירות- כמו שג'יימס היה,

"אחרי שאני רואה כל כך הרבה סימנים שירשת מג'יימס וממני ביתי היקרה, את צודקת נראה שהגיע הזמן שאפסיק להסתתר ונעבוד ביחד אחת לצד השנייה,

מי יודע אולי ביום מן הימים תביני שכל מה שעשיתי היה במחשבה ובכוונה אך ורק לטובתך,

לוחמת קטנה" משכתי אותה לחיבוק ולחשתי באוזנה כשהדמעות עלו כבר על גדותיהם,

"אולי" היא סיכמה לבסוף בקול חנוק מבכי, וללא ספק הותרנו לא מעט עיניים רטובות,

"אם ככה זה הזמן להכריז, שזוהי תחילתה של מלחמה חדשה ועידן חדש להפלת יחידת ארטמאיס, מי מסכים?" ארדואן הכריז ושאל לבסוף את שאר המועצה,