כנפיים של לוחמים

-37- האיש הכי מאושר-

מייקל

כבר עברו חודשיים, ארדואן הפעיל את האות, חודשיים שקלאני ורובנו נותרנו מלאי שאלות ומלאי תהייה בעיקר,

האם בכלל הלוחמת האגדית חיה?

האם הבחורה שמאחורי השם האגדי שלה נמחקה על ידיהם של הארטמאיס?

אבל השאלה שקלאני כל כך רצתה עליה תשובה,
היא- למה כשקלאני הכי צריכה אותה יותר מתמיד היא פשוט לא מגיעה?

לא פעם ולא פעמיים, הייתי מתעורר לקולה החנוק מבכי של קלאני, הייתי מזכיר לה שעדיין נותרה התקווה, שאולי היא בדרך אליה, שאולי היא במקום שלוקח זמן להגיע ממנו לנקודה זו בניו אורלינס,

חודשיים עברו, הבטן של קלאני כבר טפחה במקצת, למצב כזה שניתן להבחין בבחורה צעירה שבתחילת הדרך להריונה, ככל שהבטן גדלה מחודש לחודש, כך אני דואג לה יותר, ולא רק לה אלא גם לתינוק שלנו שבבטן שלה,

"מצאתם משהו?" קלאני נכנסה למשרד ושאלה אותי ואת אדריאן,

"לא עדיין לו, אין סימן, נראה שלא רוצים שימצאו אותה, קלאן אני חושב שכדאי שתשחררי מזה, כנראה הארטמאיס יושבים יותר מדי על הזנב שלה,

היא כנראה מבינה שאם היא תתקרב לכאן היא תסכן את ארדואן ואותך"

אדריאן ניסה להכניס בה טיפה של היגיון ושפיות בתוך כל הבלאגן הזה,

"מספיק עם הבולשיט אנחנו חייבים למצוא אותה" היא מחתה בחוסר סבלנות מובהק,

סימנתי במבטי לאדריאן לצאת מהמשרד שלי במטה,
התקדמתי לעברה של קלאני ומשכתי אותה לכיווני,

"קלאן שלי, את צריכה קצת לשחרר את הרגל מהגז" אמרתי וליטפתי את פניה,

"אם אני אשחרר את הרגל מהגז האוטו לא ייסע ואם האוטו לא ייסע לא נתקדם לכיוון היעד ולא נגיע לסוף המסלול שלנו" היא השיבה לי וליטפה את פניי גם בתגובה,

"את צודקת, אבל אל תשכחי שאתה בהיריון ושמתח ועצבים לא יועילו במיוחד למצב שלך, אני חושב שאת צריכה לקחת כמה ימי חופש והתנתקות מהכל" עניתי לה,

ומשכתי אותה לחיבוק כשהאינטואיציה שבי צועקת לי בראש ובקולות עידוד שעשיתי את הדבר הנכון וזה מה שקלאני צריכה כרגע,

"מה הייתי עושה בלעדיך אהוב שלי?" היא לחשה בייאוש ופלטה אנחה מרוב תסכול שריחף בנפשה,

"שאלת שאלה שגויה, השאלה הנכונה שאני צריך לשאול, היא- 'מה אני הייתי עושה בלעדייך?'" הגבתי בחיוך רחב ונישקתי את שפתיה ברכות ובעדינות.

"דיברתי עם הרופאה יש לנו היום סריקת מערכות עוד חצי שעה" קלאני הודיעה לי כשהיא מעבירה את ידה על החזה שלי,

הרגשתי רטט נעים וחם בגופי וזה עשה לי טוב.

חייכתי חיוך כי לפתע נזכרתי במילים הראשונות שקלאני ירתה לעברי כשנפגשנו לאחר תקופה ארוכה,

"זוכרת שאמרת לי שאין זמן לאהבה בפעם הראשונה שנפגשנו אחרי תקופה של שנים, אני חושב שזה הזמן להגיד לך,

את טעית ובגדול! כי את לימדת אותי לאהוב, את לימדת אותי לנצל כל רגע, כל שניה, כל דקה וכל תקופה של אהבה, קלאני לייסון, אני אוהב אותך-"

שלפתי את הטבעת שקניתי לפני שבועיים וכרעתי לפניה ברך, דמעות הציפו את פנינו, ההתרגשות הורגשב בכל פינה בלב,

"קלאני לייסון, האם תינשאי לי ותסכימי לי להפוך אותך למיס קלאני דומארק?" שאלתי,

"כן!" היא ענתה והתרוממתי על רגליי, שמתי באצבעה את הטבעת ומשכתי אותה לחיבוק ולנשיקה ארוכה.

-37- האיש הכי מאושר-