כנפיים של לוחמים

-אחרית הדבר\ דבר הכותבת-

וואו.

מאיפה להתחיל ומאיפה לסיים? זו השאלה שעומדת בעיני בראש ובראשונה;

אז קודם כל אתחיל ואומר לכם- לכל קוראיי שהביעו תמיכה, פרגון, אהבה- תודה רבה, תודה ענקית, כל אחד נכנס לי ללא ספק ללב, אין לכם מושג עד כמה, אין לכם מושג איך שמחתי והתרגשתי לגלות שהבעתם התרגשות, מתח, וציפייה בכל חלק בסיפור הזה החל מהדמויות שלי ועד לפרקים, מודה לכם.

אני יודעת שבדרך כלל כותב לרוב נוהג להודות בסוף לקוראיו, אבל הבטחתי לעצמי כשאגיע לנקודה הזו בסוף הספר הזה, אני קודם כל בראש ובראשונה אודה לכם, אני מודה לכם על כל רגע שהעדפתם להיכנס לספר ולקרוא אותו, למתח ולאימה שהבעתם באותה נשימה מפרק לפרק.

ללא ספק כשכתבתי את הספר הזה, לא ידעתי למה לצפות, בייחוד שזה ספר ראשון שלי, עם דמויות שלי ולא פאנפיק כמו שמי שיודע ומכיר את הספרים הקודמים שלי יבין,

זה היה בהחלט אתגר בשבילי, החל מלבנות את הדמות שכל כך אהבתם- את קלאני ועד למייקל, זה היה בשבילי יותר מחוויה לבנות את נקודות המבט של כל דמות שיצרתי ובניתי,

במהלך כתיבת הספר היו תקופות שנעלמתי ולא פרסמתי בכל יום פרקים- אני מודה ולוקחת אחריות, זה בטח יישמע לכם תירוץ עלוב וקלישאתי להחריד, אך למען האמת במהלך הכתיבה של הספר הזה עברה עליי תקופה מאוד לא קלה,

אבל לרגע לא שכחתי מכל אחד ממכם שמחכה בציפייה רבה ובמתח לעוד ועוד פרק שלי, אז מבקשת ממכם את סליחתי הכנה מהלב,

אני מוכרחה לומר שהספר הזה הציל אותי מאותה התקופה הקשה שעברה עליי, ואהבתכם ואהדתכם לספר, ולדמויות שלי הייתה המבוא שלי לתקופה טובה ומוצלחת עבורי, לכן שוב אומר לכם- תודה מכל הלב.

קלאני ללא ספק הייתה חלק מאוד משמעותי בחיי, היא תמיד הייתה חפורה אי שמה עמוק, קלאני היא הדמות הראשונה שיצרתי, וגם תהיה האחרונה שאזכור תמיד, בכל סיפור ובכל כותרת שאתן לכל פרק שאכתוב אי פעם בחיי,

ולא רק את קלאני אני אזכור, אני גם אזכור את מייקל (שהבנות כל כך התאהבו בו מרגע לרגע), מבחינתי לא רק הדמויות שלי עברו שינוי מקצה לקצה, אלא גם אני.

המסר שלי אליכם בספר הזה- לרגע אחד אל תאבדו תקווה, או תזלזלו בכוחה של האהבה, ואני לא מדברת רק על אהבה מהסוג שמשלים, אלא גם האהבה שלנו שאנחנו רוכשים ומקבלים מהקרובים שלנו ומהאנשים שאנחנו אוהבים,

המשפחה שלנו, החברים שלנו, לאהבה ולתקווה יש כוח יותר ממה שאפשר לתאר במילים, תתחילו לשים לב יותר לסביבה שלכם, אני בטוחה שיש אי שמה בן אדם אחד או אפילו כמה אנשים שאוהבים אתכם ומוקירים תודה ענקית על כך שאתם בחייהם,

רק תשימו לב יותר, תבחרו את האנשים הנכונים, בדיוק כמו קלאני- שבחרה את האנשים הנכונים, אפילו שחלקם היו בעברה הרחוק, בסופו של דבר היא הבינה שהיא צדקה שבחרה בהם להפוך לחלק מחייה.

אני רוצה גם להגיד תודה, לתקופות הקשות שעברתי בחיי, אפילו במהלך כתיבת הספר הזה, אני רוצה לומר אפילו תודה לאנשים שבאו ועזבו את חיי, שפגעו ואכזבו אותי, ואפילו שברו אותי פעם או פעמיים בחיי,

הם לימדו אותי שלכאב יש כוח עצום, ורק אנשים חכמים ידעו כיצד להפוך את כאבם למקור העוצמה שלהם.

אני גם מודה לאנשים המועטים שנותרו בחיי, שחיבקו אותי, שתמכו בי והראו לי אהבה ונחמה כשצללתי וצפתי שוב ושוב בים של כאב משל עצמי, תודה שהוצאתם אותי מהים הזה ולקחתם אותי לאוקיינוס של תקווה ואושר.