כנפיים של לוחמים

-38-באותה הנשימה-

נדיה- הלוחמת האגדית

העולם יכול להיות מקום מפחיד בהרבה מובנים במהלך הזמן, החל מהאנשים שאנחנו בוחרים ועד הסביבה שאנחנו בוחרים לעצמנו,

העולם יכול להיות מאכזב, פוגע, פגיע, העולם יכול להפוך אותך לאדם חלש אבל באותה נשימה הוא גם יכול להפיק מהתועלת שלך ולחזק אותך להיות אדם אימתני וחזק יותר, וכזאת היא ביתי- קלאני לייסון, הזאבה, בתוך תוכי חלק משני קורא לי שאין לי את הזכות לקרוא לה הבת שלי, המשפחה היחידה שנותרה לי,

כי הרי לא הייתי אמא למופת או לתפארת- זה ברור.

כבר תקופה ארוכה שאני עוקבת אחרי עבודתה של קלאני-ביתי,

כבר חמישה חודשים שבהם ראיתי כיצד הבת שלי מתפתחת עוד יותר והופכת להיות האישה שאני לא יכולתי להיות- אישה חופשיה ללא הצל של העבר שנשען על גבה וחונק אותה, לפני חודשיים ארדואן הפעיל את קוד המצוקה, אבל ידעתי שהוא לא באמת בסכנה,

על פי המעקבים שלי אחר קלאני, ידעתי כשקלאני בשטח אף אחד לא עלול להיות בסכנה, קלאני קיבלה וירשה מאביה את היכולת ואת הרצון לעזור ולדאוג לכולם אבל לא לאבד את עצמה בדרך,

ידעתי שארדואן לא סתם הפעיל את אות המצוקה, דיוויד לייסון נעצר לפני מספר חודשים, סביר להניח שהוא סיפר לקלאני באכזריות את האמת הכואבת והמרה וכנראה שהדבר הזה הוביל לידי כך שארדואן סיפר לקלאני את מה שנשבע לי שלא ייספר אף פעם,

אבל אין לדעת מה באמת גרם לו לספר לקלאני הכל ואם לא הכל, אז חלק מן הדברים החשובים באמת,

הוא לא בסכנה, אבל ארטמאיס עדיין על הזנב שלי והפעם יותר מתמיד, וברגע שהם על הזנב שלי יותר מתמיד אני לא אוכל עדיין לחשוף את עצמי או להכיר את קלאן שלי, הילדה והתינוקת שלי.

קלאני

הבדיקות הראו שהמצב שלי תקין, בעיקר לנוכח המצב שעובר עליי בחודשיים האחרונים ובניסיונות הכושלים שלי להבין מה לעזאזל עוצר עדיין את אימי מלהופיע, אפילו בצללים מאחורי הברדס האגדי שלה כמו שמה,

"התינוק שלכם בסדר גמור, הוא מתפתח כמו שצריך, מיס לייסון חשוב שתרבי במנוחה ואם לא ביום אז לפחות בלילות, אל תשכחי שיש לך תינוק שאת סוחבת ברחמך ולא אף אחד אחר" הרופאה אמרה לי בהבעת פנים חמורה ורצינית ביותר,

"אין בעיה דוקטור" השבתי בידיעה שהיא צודקת בנוגע לכל דבריה ואזהרתה.

הרופאה יצאה והותירה אותי ואת מייקל לבדנו בחדר, 

"קלאני את חייבת להוריד הילוך, את חייבת להפסיק להעמיס על עצמך, אם היא עדיין לא יצאה או התגלתה בצללים כנראה שהיא לא רוצה שתמצאו אותה, כנראה היא מנסה לשמור עלייך כי היא יודעת שאם היא תיפגש איתך סביר להניח שאת תשמשי כמטרה של הארטמאיס כדי למצוא אותה"

מייקל ליטף את שיערי וביקש, "אתה צודק, אני מבטיחה" הבטחתי לו, כרגע אני צריכה להפסיק לחשוב אך ורק על הרצונות, כרגע אני ומייקל מאורסים ומצפים לתינוק אי אפשר שאהרוס את זה בגלל תקוות שווא מפגרת לחלוטין שאי פעם אראה את אמא שלי.

נדיה- הלוחמת האגדית

הגיע הזמן שכולם יחזרו, קלאני ואני לא נוכל לעצור לבד את הארטמאיס, קלאני תהיה חייבת את העזרה של כולנו, בייחוד שעכשיו היא בהיריון, היעד הבא שלי לפני שאגיע לניו אורלינס היה יעד בלתי צפוי בהחלט.

המטוס נחת ביעד שלי, הגעתי אל ביתו שהיה יפה להפליא, זה היה כאן לילה, שלג כיסה את פני הבתים כאן, פרצתי לביתו,

"מי את לעזאזל?" הוא שאל אותי תוך כדי ניסיון כושל לתקוף אותי, "זה לא חשוב לך מי אני, הגיע הזמן שתחזור לניו אורלינס, קלאני בקרוב מאוד תזדקק לעזרתך" הוריתי לו,

"את מאוד דומה לקלאני יש לכן את אותו המבט הרצחני והנחוש בעיניים. זה בלתי אפשרי! את הלוחמת האגדית, אני שמעתי את הסיפורים עלייך בתור ילד קטן היית בשבילי ובשביל עוד הרבה בכפר שלנו בניו אורלינס דמות להערצה, היית מודל לחיקוי היית הגיבורה האגדית רק שלנו" 

הוא קבע וענה בנשימה אחת, ללא ספק הוא בחור חכם, "תודה, אבל אני לא הדבר שחשוב כאן ג'ייסון דומארק, אלא הבת שלי- קלאני לייסון" סיכמתי לבסוף.

-38-