כנפיים של לוחמים

-15-כוחה של החמלה-

קלאני

אהבה זה דבר קשוח ללא ספק, אהבה זה כמו סם שממלא לך את הלב כל פעם מחדש בדבר טוב, אבל כשמשהו נדפק, הדבר הזה שנקרא 'אהבה' הופך לרעל, לדבר קטלני ביותר עבור האדם, תאמינו לי הניסיון שלי מדבר לרוב יותר מהתת מודע שלי,

"שיחקת אותה הלילה קלאני" ג'ייסון נכנס לפתע למשרד כשאני עוד מביטה על יצירת האומנות, משום מה משהו ביצירת אומנות לא נראה לי הגיוני, "תודה, כל זה לא היה בלעדיכם" עניתי ושילבתי את ידיי על החזה שלי, תוך כדי שאני נשענת על השולחן ובוהה עדיין ביצירת האומנות, מנסה להבין מה לא הגיוני ביצירה הארורה הזו,

"אף פעם לא כל כך סיפרת לי על המכות שקיבלת מאביך, תמיד רק אמרת את התקציר מבלי לספר לי את שאר הדפים בספר חייך" הוא זרק לפתע, נשמתי עמוק, עצמתי עיניים, זה מורכב. זה כואב, זה להתעמק ולחזור לעבר, לנסות לא לפספס אף פרט כשאתה מספר על העבר שלך, להתמקד בפרטים הכי קטנים,

להתמקד ברגשות שחשת באותם הרגעים, להתמקד במה שחשבת באותם הימים הרחוקים של העבר, זה לחזור ולהסתכל על נקודת המבט הישנה שהייתה לך פעם על החיים, זה להתאמץ לא לבכות בכלל כשאתה מספר טראומה שעברה עליך כשהייתה ילד, כל הדבר הזה שנקרא 'להיזכר בעבר' זה מורכב הרבה יותר ממה שאנשים שלא היו בנעליים שלי יבינו אי פעם,

לפני 9 שנים-

"אבא בבקשה, זה כואב לי" בכיתי, זעקתי לעזרה אף אחד לא שמע אותי, התחננתי שיעצור, פחדתי, כל כך פחדתי, "את עשית לי בושה, את ביישת את המשפחה שלך, את זבל של בת! את הצרה הצרורה של המשפחה שלנו!" הוא צעק וזעם, המשיך להכות אותי,

אוי אלוהים כמה שזה כואב לי, זה כאילו הוא בורך בכוח בעזרת השטן, כאילו הוא הבן של השטן, כאילו השטן השקיע מאמץ ומחשבה ביצירת האדם הזה, רגע סליחה, מפלצת חסרת רחמים,

דם החל לזלוג מפניי, הוא פצע את פניי באגרוף מבורך מפי השטן, מיששתי את פניי, בכיתי, רצתי מחדרי, התחבאתי מתחת לשולחן שבחדר האוכל, הצמדתי את ברכיי קרוב לחזה שלי, כרכתי את ידיי סביב הרגליים,

"בבקשה אלוהים, תעצור את זה, תפסיק את זה. בבקשה אלוהים שזה לא יקרה גם לג'ייסון האהוב שלי, בבקשה אלוהים, הכאב הזה יהיה יותר מדי בשביל בן אדם כמו ג'ייסון" התחננתי בלחש, התפללתי בכל ליבי.

היום-

"אני כל כך מצטער קלאני, אני מצטער שנאלצת לעבור את כל הכאב הזה" ג'ייסון הצטער ומשך אותי לחיבוק,

"זה כבר לא יעזור לי שאתה מצטער על זה היום, נעלמת מתי שהכי הייתי צריכה אותך, הייתה עם בחורות אחרות, שכחת אותי, שכחת את קלאני, איפה היו ההבטחות שלך באותו הזמן, איפה כל הרגשות שלחשת לי במילים, איפה זה היה? נעלם" ייבבתי והגבתי בתוך חיבוקו, בעצב מר.

"אני יודע שכבר לא תאמיני למילים שלי יותר, אבל אני מבטיח לך שאני אשמור עלייך, כמו שלא הצלחתי לשמור עלייך מעולם, אני אהיה החבר הכי טוב שלך, אני אהיה כמו האח שמעולם לא היה לך, אני יודע שאת האמון שאיבדת בי ייקח לי הרבה זמן להחזיר,

אבל אני יודע שבסוף זה יהיה שווה את זה" הוא לחש בחזרה וליטף את שיערי, "כדאי לך הפעם לעבוד קשה ג'ייסון, סלחתי לך כי לכל בן אדם מגיעה טיפת חמלה, לכל בן אדם מגיעה הזדמנות שנייה, לכל בן אדם מגיע לקבל את תרופת השחרור שנקרא 'סליחה' " סיכמתי והרגשתי מוגנת בחיבוקו.

-15-