קלאני
אחרי מספר טלפונים קתרין הצליחה להסביר את ההצדקה לכאורה שבגללה בחרתי בסוף שלא להראות נוכחות במועצת הנשיאים של יחידת הארטמאיס, "קלאני תעלי אליי למשרד מיד!" ארדואן הורה לי הוא היה נסער וזעם בעיקר,
"מה לעזאזל עבר לך בראש?!" הוא שאל בניסיון להבין מה הוביל אותי לצעד הפזיז הזה, "מי לעזאזל אמר לך?" החזרתי בתגובה, "אל תתחכמי גברת צעירה, מה שעשית היום לא סיכן רק את המטה שלנו, ואת החברים שלך שבמקרה הזה הם הצוות שתחת הפיקוד שלך, את גם סיכנת את התינוק שברחמך, את סיכנת את עצמך!
את לא מבינה שזה לא משחק? היחידה הזאת מסוכנת יותר מכל דבר שידעת בכל מהלך חייך הקצרים, זה מה שאת באמת רוצה? את רוצה לחתום את גורלו של הבן שלך בדיוק כמו שנדיה עשתה?" הוא החזיר לעברי בחדות ראש,
"אל תפעיל עליי את המניפולציות ואת כל הבולשיט הזה, כאילו שבאמת אכפת לה ממני, אם היה אכפת לה ממני היא ממזמן הייתה כאן, עוד מההתחלה שגיליתי על היחידה המזדיינת הזאת,
היא סתם מתרצת תירוצים, שוב ושוב מחדש, כי בסופו של יום היא חתיכת פחדנית שלא מסוגלת לעמוד אפילו מול האכזבה שהבת שלה חשה כלפייה!" צעקתי עליו,
"זה לא נכון קלאני, כן אכפת לה ממך" הוא לבסוף השיב לי בטון רגוע, והתיישב בחוסר מעש ובייאוש שניכר בפניו, "אז אם זה ככה איפה היא? איפה הלוחמת האגדית שכולם תופסים ממנה?" הגבתי בקרירות,
"קלאני, זאת הייתה היא שסיפרה לי, היא גם הייתה עם שאר הבנים מסתבר לא ידיעתם אפילו, היא כן רצתה להגן עלייך, אם את באמת רוצה לעשות משהו, תחכי בסבלנות" הוא סיפר לי.
זה לא יכול להיות, היא הייתה ממש כאן.
מתחת לאף שלי. איך לא שמתי לב לזה? לעזאזל.
"מצטערת ארדואן אבל לשבת בחיבוק ידיים זה ממש לא מי שאני, ומהרגע שדרכתי כאן במטה הזה והסכמתי לשתף איתך פעולה אתה ידעת בדיוק איזו בחורה חסרת מעצורים נכנסה בדלתות האלה" אמרתי לבסוף ושילבתי את ידיי על החזה שלי,
"תראי בעיקרון הבטחתי לאימך שלא אספר לך דבר ממה שהיא מתכננת, אבל כרגע היא החלה תהליך בניסיון להפיל את ראש היחידה הזאת, ובשביל זה היא גייסה את מועצת הכפר הישנה של ניו אורלינס, מועצת הבכורים אם שמעת עליה במקרה,
חלק מהמועצה הזאת למעשה כל המועצה הזאת כוללת בתוכה את הבכורים של המשפחות המקוריות והמשפיעות ביותר של ניו אורלינס, ביניהם אמא שלך, אבא שלך, ואבא של מייקל וג'ייסון" ארדואן נשבר לבסוף וסיפר לי- בדיוק כמו שתחושת הבטן סימנה לי, הוא אכן הסתיר משהו וזה מה שהוא הסתיר,
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שהיא הייתה פה ממש כמה קומות מתחתיי?" זה מה שהצלחתי להחליק מפי בסוף לנוכח פרץ הרגשות שהתאמצתי כל כך להסתיר,
"לפני שלושה לילות היא ביקרה כאן, אני נשבע שלא ידעתי על הגעתה אף על פי שהייתה לי תחושה שהיא תגיע מתישהו ותבקש את עזרתי במשהו" הוא נעמד ושילב את ידיו מאחורי גבו,
"מתי הפגישה אמורה להתקיים עם כל מועצת הכפר?" שאלתי לבסוף,
"מחר בבית הירח שליד היציאה מהכפר" הוא השיב, "היא תהיה בפגישה?" המשכתי לשאול,
"כן" ארדואן ענה, "אם זה ככה הגיע הזמן גם כבת בכורה להראות נוכחות לא ככה?" שאלתי או יותר נכון סיכמתי לבסוף.
נואשת או לא תחשבו ותגידו מה שאתם רוצים.
נמאס לי מהמשחקים שלה, אני יודעת ואני היחידה שיכולה לשים סוף למשחק המחורבן הזה.
-43- המשפיעים: חלק א'-
YOU ARE READING
כנפיים של לוחמים
Aksiקלאני לייסון, בחורה בת 25 שלא מזמן עברה לכפר בצפון לואיזיאנה שבניו-אורלינס, ועזבה את רחובותיה הנטושים שהייתה בהם בלונדון, היא לוחמת שידעה יותר ניצחונות מאשר הפסדים, כולם יודעים מי היא ומה היא, 'הזאבה' שלא נשלטה מעולם על ידי אף גבר, שבכל מקום שבו ד...
