כנפיים של לוחמים

-30-העבר תעתע והגורל הפגיש-

קלאני

הגענו למקום שממנו אותר האות, "הנה זה שמה" מצאנו את האייפד שמכיל את האלגוריתם המקורי, "זה חשוד בעיניי" קבעתי לנוכח שהאייפד נותר לכאורה בחוסר השגחה מוחלט, הרי האלגוריתם הזה מכיל משהו שיכול להשמיד את רשת הביטחון של האף. בי. איי,

"מה חשוד בזה בדיוק?" ג'וזי שאלה באוזניה, "זה נראה יותר מדי קל להגיע לאייפד ג'ו (שם חיבה), אין פה אבטחה, אין פה משהו שמראה שיש השגחה על האלגוריתם, ומהניסיון שלי ג'ו מה שנראה קל מכיל מתחתיו קאץ' (מלכוד), יש פה קאץ' אבל אני עדיין לא רואה מה הוא"

השבתי לג'וזי באוזניה, "אוקיי קלאני, תזהרו כל המקום ממולכד בקרני לייזר, אם בטעות תגעו בקרן לייזר או תמעדו אתם תקבלו זרם חשמלי שיגרום לכם להתעלף" טוני התערב לאחר מספר דקות לאחר שבחן את תצלומי המקום,

"לא תוכל לנתק את זה דרך המטה?" מייקל שאל מהצד הראשון של האוזניה והמשיך לבחון את החלל שבו עמד האייפד עם האלגוריתם המקורי,

"אני לא יכול, לוחמים שלי עכשיו זה תלוי בכם, כי המערכת אבטחה הזאת תוכנתה בצורה חכמה, המתג כיבוי הוא לא אוטומטי אלה ידני,

מישהו חייב לנתק באופן ידני את המערכת ואז הקרני לייזר יכבו ותהיה לכם גישה של שישים שניות לאייפד עד שהמערכת תתכנת את עצמה מחדש באופן אוטומטי ותבטל את השליטה הידנית של המערכת"

טוני הסביר לנו באוזניה, "אוקיי, שישים שניות זה הזמן שיש לנו לקחת את האייפד ולצאת מכאן.-" קבעתי לבסוף,

"טוני, ג'וזי תוכלו לבדוק אם יש סימן למתג מסוים בחדר המוזיאון הזה?" פניתי לאחר דקה של מחשבה לג'וזי וטוני,

"כן" ג'וזי ענתה מהצד השני של האוזניה, "חבר'ה לא נראה לי שיש צורך לזה, נראה לי שמצאתי משהו" קתרין אמרה לכולנו,

כולנו התקדמנו לעברה של קתרין, "עשית את זה!" אדריאן קרא ונישק את שפתיה, אני ומייקל היינו מעט בשוק, "מתי זה קרה?" מייקל זרק, "אתם לא היחידים שהתאהבו מחדש הלילה" קתרין הגיבה בחצי חיוך,

אוקיי חברים, בואו נכבה את המתג המחורבן הזה ונצא כבר מכאן עם האייפד הזה" החזרתי את זוג היונים לכדור הארץ,

"כן בואו נתרכז במשימה" אדריאן מיהר לחזור לכוכב האהבה שעליו הוא נחת למספר רגעים,

"באמת חשבתם שזה יהיה כל כך קל?" קול מוכר נשמע מאחורי גבינו, "מה לעזאזל?" אמרתי או יותר נכון שאלתי, זה לא יכול להיות, הוא מת, איך זה אפשרי שהוא עומד מולי,

זה כאילו השד החזיר את השטן לחיים, "התגעגעתם אליי?" הוא שאל בערמומיותו הידועה לשמצה,

"קלאני, אדריאן, הכל בסדר? למה לא לקחתם את האייפד?" ג'וזי שאלה באוזניה שוב ושוב, אך כבר לא שמעתי אותה,

זה קרה ברגע, הזיכרונות, הכאב, הטראומות, העבר שכל כך חשבתי ששחררתי ממנו, חזר בחזרה לעתיד והדהד וחבט בראשי כמו מכת חשמל של קלאני בעבר, לקלאני של עכשיו, של העתיד,

העבר תעתע והגורל הפגיש אותי שוב מולו, אחרי שהייתי בטוחה שהוא מת, הסיפור הזה, בדיוק כמו בתחילתו, מתמקד בעיקר בי, אתם קוראים סיפור של לוחמת שידעה בילדותה רק כאב, ככל הנראה הולכת לפגוש בקלאני של עכשיו לראשונה מזה עשור,

"קלאני מי זה?" מייקל שאל בתגובה למראה החיוור שקישט את פניי בעיטור מכוער של פחד, הלם וכאב בעיקר,

"זה אבא שלי, השטן של חיי" הצלחתי לומר לבסוף.

-30-