כנפיים של לוחמים

-9-ההבטחה שנשכחה לפני שנים-

מייקל

כשחזרתי הביתה מהמשרד חקירות, סיפרתי לאחי מי היא הבחורה שהצלתי והותרתי בבית חולים,

"אני לא מאמין" ג'ייסון פלט, "אני מצטער שלא הודעתי לך ישר וחיכיתי עד שאחזור הביתה על מנת לספר לך" אני טופח על כתפו בניסיון לנחם אותו, אני יודע שג'ייסון היה עם קלאני הבחור הכי בן זונה שיש,

היא הייתה רק שלו, או שככה הוא גרם לה להרגיש בזמן שהוא זיין יותר מבחורה אחת ביום מהצד, כשקלאני לא הייתה בלילות איתו,

הוא לקח את קלאני וגרם לה לבסוף להבין, שבשבילו היא לא הייתה יותר מסתם עוד בחורה לאוסף הבחורות שעברו עליו, ג'ייסון היה צעיר והורמונלי כמו רובנו, כשקלאני לבסוף החליטה לעזוב ולשחרר ממנו, כי כבר באמת היה לה נמאס מההתנהגות שלו, הוא נשבר,

הזמן הזה שהיא כבר לא נותרה בחייו ועזבה, גרמה לו להבין שהיא היחידה שבאמת הייתה שם בשבילו כשאף אחד לא יכל, הוא הבין שהיא היחידה שנלחמה עליו יותר מכל בחורה אחרת, ועכשיו כשהיא כאן, כל מה שנשאר, זה שהגורל יכנס לתפקיד שלו ויפגיש ביניהם,

"איפה היא?" הוא שאל לאחר רגע, "היא בבית חולים הראשי של ניו אורלינס, היא כאן ג'ייסון,היא כל הזמן הזה הייתה בכפר שלנו מתחת לאף שלך" אמרתי לעברו,

"קלאני היא אלופה בעניין הזה של המסתורין, אם היא לא רוצה שיימצאו אותה, אז אף אחד לא יימצא אותה,

והיא גם חזרה לקרבות שכונה בגלל זה היא כנראה לא רצתה שיידעו שהיא חזרה לכאן" ג'ייסון החזיר לעברי תוך כדי שהוא משחק עם המצית ומעביר את אצבעותיו על הלהבה הקטנה של המצית,

"אתה מתכוון ללכת אליה?" שאלתי אותו, "כן, אבל לא עכשיו, זה עדיין לא הזמן" הוא קבע לבסוף.

ג'ייסון

כעבור יומיים לאחר הבשורה של אחי אודות שובה של קלאני לכפר, אני מברר קצת עם כמה אנשים שאני מכיר והם מחזירים לי תשובה חיובית שקלאני עדיין בבית חולים מחלימה מפציעותיה, הלילה כבר מפציע על פני השמים,

בשבילי זה הסימן, בשבילי זה הזמן ללכת אליה.

כעבור רבע שעה אני מגיע לבית חולים הראשי של ניו אורלינס, ונכנס בשקט לחדר המבודד של קלאני,

אני מביט בה, "אלוהים כמה שנהיית יפה, אפילו יותר יפה ממה שזכרתי אותך" אני ממלמל בשקט בכדי שלא תשמע שאני כאן, עומד מולה, מביט בה כשהיא יושנת,

אני מתקרב לאיטי לכיוון מיטת החולים שלה, רוכן מעליה ומנשק את מצחה, אני מלטף מעט את שיערה,

"את אולי הלוחמת שמפחידה את כולם, אבל את שלי ולא של אף אחד אחר, אני כאן מקרוב ומרחוק אני מבטיח" אני ממשיך ללחוש לה ולבסוף לוחש לה שוב את ההבטחה שנשכחה מלפני שנים, ההבטחה שהבטחנו,

ההבטחה שהייתה שלנו, ההבטחה שתמיד נהיה אחד בשביל השני מקרוב ומרחוק לא משנה מה,

"מה אתה עושה פה?" היא שואלת כאשר היא פוקחת את עיניה בבת אחת ומבחינה בי, "קלאני" אני מנסה ללטף שוב את פניה,

"עוף מפה!" היא מרימה את קולה, "אל תתאמצי את חלשה כרגע" אני אומר, "עוף מפה ג'ייסון" היא מגיבה בזעם,

"קלאני אני-" אני מנסה לומר לה, "אתה מה? תן לי לנחש,אתה מצטער, אני לא סולחת לך ואתה לבסוף עף מפה" היא מתפרצת לדבריי,

"הבנתי אותך את רוצה משחק קשוח אין בעיה קלאני, אם מה שאני אצטרך לעשות כדי להחזיר אותך אליי בחזרה זה להילחם בך אז זה מה שאני אעשה, אני לא מתכוון לוותר עלייך" אני מסכם בשיניים חשוקות,

"אני אקח את הסיכון" היא זורקת לבסוף.

הנה מתחיל הקרב שלי ושלה, עכשיו כל מה שנשאר זה להמתין לזמן ולראות מה יהיה סוף הסיפור.

-9-